ספר קצור ציצת נובל צבי – העותק בו השתמש האדמו"ר מסאטמר לחיבור ספרו "ויואל משה" נגד הציונות

ספר קצור ציצת נובל צבי – העותק בו השתמש האדמו"ר מסאטמר לחיבור ספרו "ויואל משה" נגד הציונות

ספר קיצור ציצת נובל צבי, ספר פולמוסי מאת רבי יעקב ששפורטש נגד משיח השקר שבתי צבי. אודסה, תרכ"ז 1867. מהדורה שלישית [על פי מהדורת אלטונה, תקי"ז, שנדפסה על ידי רבי יעקב עמדין היעב"ץ].
העותק בו השתמש רבות האדמו"ר רבי יואל טייטלבוים מסאטמר בעת שכתב את ספרו הידוע "ויואל משה" נגד התנועה הציונית ו"מבשרי הגאולה" השונים, לאחר הקמת מדינת ישראל.
בספר "ויואל משה" (מאמר שלש שבועות, סימן קעה) כותב האדמו"ר על רבי יעקב ששפורטש ומלחמתו במשיח השקר שבתי צבי ומזכיר את הספר שלפנינו: "...וכאשר התחילה המבוכה הנוראה מכת ש"ץ ימ"ש. בתחלה הטעה כמעט את כל העולם כולו, אף גדולים עצומים שהיו בימים ההם. והמהר"י ששפורט ז"ל שהיה אז גדול הדור בגאונות וקדושה יתירה, וראיתי מחכמי דורו שמתארים אותו בתואר הקדוש האלקי, הוא היה הראש והראשון שעמד במלחמה חזקה נגדו והפקיר את חייו נגד כל הקמים עליו בזה, וחיבר אח"כ ס' ציצת נובל צבי ד' חלקים, אשר בו יסופר כל המאורעות שעברו וחלפו בענין הש"ץ...".
בדף הבטנה (של הכריכה החדשה) מודבק מכתב אישור מאת רבי מנחם מנדל גרינברג, ה"משמש בקודש" של האדמו"ר, המעיד כי קנה את הספר "בשביל כ"ק מרן אדמו"ר מסטמר זי"ע בשנת תשי"ח, כשהיה עסוק בכתיבת ספרו הקדוש 'ויואל משה', והיה נצרך לו ספר הזה, ולמד בו בעיון לזמן רב". בשער הספר חותמות רבי "מענדל גרינבערג" הנ"ל. בדף הבטנה המקורי רשם רבי מנדל גרינברג "קוויטל" עם שמו ושם אמו, על מנת שרבו האדמו"ר יזכירו לברכה וישועה בעת לימודו בספר זה: "ניסן מנחם מענדיל בן עטיל צביא".
חותמות בעלות קודמות של רבי "אברהם גרשון אסס, חופ"ק מוש חדש יצ"ו" – רבי אברהם גרשון אַש (נפטר אדר תש"ב), אב"ד מוש חדש בליטא. לאחר שעבר לארה"ב כיהן ברבנות רידינג (פנסילבניה) והיה מראשי "אגודת הרבנים דארה"ב וקנדה".
[1], ג-נב דף (חסר דף ב). 20.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות וכתמי נייר דבק. נייר דבק חומצי בשולי מספר דפים. בלאי וקרעים. חותמת. כריכת עור חדשה.

האדמו"ר הקדוש רבי יואל טייטלבוים מסאטמר (תרמ"ז-תשל"ט), בנו הצעיר של האדמו"ר רבי חנניה יו"ט ליפא בעל ה"קדושת יו"ט" (תקצ"ו-תרס"ד), ונכדו של האדמו"ר רבי יקותיאל יהודה בעל ה"ייטב לב" (תקס"ח-תרמ"ג), שכיהנו כרבני סיגט והיו ממנהיגי היהדות החסידית באזור מרמרוש.

נודע מנעוריו כאחד מגדולי דורו, בחריפותו ובגאונותו, בקדושתו ובטהרתו הנפלאה. בגיל צעיר נתמנה לכהן ברבנות העיר אורשיווא. בשנת תרפ"ה עבר לכהן ברבנות העיר קרָאלי (על מקומו של רבי שאול בראך שעבר לכהן ברבנות קאשוי), ובשנת תרצ"ד עבר לכהן ברבנות העיר סאטמר. בכל ערי רבנותו ניהל ישיבה גדולה ועדת חסידים גדולה. עמד בראש היהדות האורתודוקסית הנאמנה והבלתי-מתפשרת באזור מרמרוש. מעמודי התווך של עולם התורה בדור שלאחר השואה. לאחר הצלתו מהשואה הגיע לארה"ב וכונן בה את קהילת חסידי סאטמר – העדה החסידית הגדולה בעולם. נשיא "העדה החרדית" בירושלים, וממנהיגי היהדות החרדית בארה"ב וברחבי העולם. מחיבוריו יצאו לאור עשרות ספרים: "ויואל משה", שו"ת "דברי יואל", ספרי "דברי יואל" עה"ת, ועוד.

על הקדושה שבחפצי הצדיקים במשנתו של האדמו"ר רבי יואל מסאטמר

במקומות רבים בכתביו מבאר האדמו"ר רבי יואל מסאטמר את השפעת הקדושה שיש ברכושו של צדיק, ומאידך את האיסור ליהנות מממונם של רשעים, וזאת משום ש"כח הפועל בנפעל", כשהוא מזהיר שלא ליהנות מתקציבי המדינה הציונית וכדומה.

במספר מקומות בספרו "דברי יואל" על התורה כותב האדמו"ר על המעלה העצומה שיש בממונו של הצדיק, וכי יש בכחו להשפיע קדושה לדורות, שכן ניצוצות הקדושה אינם כבים ממנו. על פי זאת הוא מבאר את סירובו של אברהם אבינו ליהנות מרכוש סדום ואת פגישתו עם מלכי צדק מלך שלם. האדמו"ר מסביר על פי זאת גם את השפעת יוסף על המצרים, שנהנו מרכושו בימי הרעב וקיבלו ממנו "חיות דקדושה": "...וממון של צדיקים מסוגל להשפיע חיות דקדושה וחיות דעולם הבא..." (דברי יואל, שמות, עמ' לג). על "בחינת הקדושה" הטמונה בממונם של צדיקים "משורש נפשם", הוא כותב: "צדיקים חביב עליהם ממונם... מפני שיש בו חלק מבחינת נפשם ושורש נשמתם... מפני שאין פושטין ידם בגזל..." (דברי יואל, ויצא, עמ' צב).