ספר איל משולש, על חכמת המתמטיקה – ווילנא והורודנא, תקצ"ד – מהדורה יחידה - ספר שיצא לאור מכתב-ידו של הגר"א

ספר איל משולש, על חכמת המתמטיקה – ווילנא והורודנא, תקצ"ד – מהדורה יחידה - ספר שיצא לאור מכתב-ידו של הגר"א

ספר איל משולש, "על חכמת המשולשים וההנדסה ובתוכו ג"כ כמה כללי תכונה ואלגיברא...", מאת הגר"א מווילנא. ווילנא והורודנא, [תקצ"ד] 1833. מהדורה יחידה. שרטוטים גיאומטריים רבים.
ספר זה, העוסק בענפי המתמטיקה: טריגונומטריה, הנדסה, אלגברה ועוד, נדפס מעצם כתב ידו של הגר"א, כפי שנכתב בשער: "הספר הזה נמצא בכ"י [בכתב-ידו] ממש והוא מעט הכמות ורב האיכות בחכמה זו…". לצד חיבורו של הגר"א נדפס ביאור מאת העורך רבי שמואל אב"ד לוקניק, שכן "לגודל ועוצם בינתו של הגאון הנ"ל כידוע קיצר במקום שראוי להאריך לערך שכלנו ולא יובנו דבריו רק אחרי שקידה גדולה…".
בראש הספר הקדמה ארוכה מאת העורך רבי שמואל לוקניק, ואחריה הקדמה ארוכה נוספת מאת רבי יעקב משה מסלונים נכד הגר"א. בהקדמתו של רבי יעקב משה מופיעה התייחסות מפורטת בדבר היחס הראוי כלפי חכמות העולם (עוד על יחסו של הגר"א לחכמות העולם, ראה להלן).
רבי יעקב משה מסלונים אף כתב הסכמה לספר ובה מספר כי בידי רבי שמואל מלוקניק היה "העתק ישן" של החיבור, וכי הוא נתן לו להגיה את החיבור מהמקור בעצם כתב-ידו של הגר"א ("נתתי להמוכ"ז כ"י קדשו ממש להגיה ממנו לאמיתו").
[7], לא דף. 21.5 ס"מ. מצב טוב. כתמים. חותמות, חתימות ורישומים בכתב-יד. כריכה ישנה. תו-ספר.
וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 862.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

"...ראוי ונכון לפרסם חכמת הגאון זללה"ה למען ידעו דורות רבים כי חסידי ישראל הם חכמים אמתיים וחכמתם עמדה להם לעבודת הש"י ב"ה [השם יתברך ברוך הוא]…". (מתוך הסכמת רבי אברהם אבלי מווילנא לספר איל משולש)

יחסו של הגר"א לחכמות העולם
תלמידי הגר"א והנמנים על בית מדרשו ראו בעין יפה את הבקיאות בחכמות העולם והחשיבו זאת כדבר נצרך וחיוני ללימוד התורה. על יחסו של הגר"א ל"שבע החכמות" ועל מידת בקיאותו בהן העידו גדולי תלמידיו במספר מקומות.
תלמידו הגאון רבי ישראל משקלוב כותב בהקדמתו לספרו "פאת השולחן": "...כה אמר [הגר"א] כל החכמות נצרכים לתורתינו הק'[דושה] וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם, חכמת אלגעבר"ע ומשולשים והנדס"ה וחכמות מוסיק"א, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים וסודות תיקוני הזוהר אי אפשר לידע בלעדה ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה רבינו עליו השלום מהר סיני והשאר מורכבים, וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם. רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדה מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה, וכן חכמת הכישוף אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים… ידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה מפני שהם ביד הגוים הכפריים… ועל חכמת פילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים…".
רבי אברהם בן הגר"א כותב בהקדמתו לספר "אדרת אליהו": "...לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו, בהיותו בן י"ב שנה לא נודע כי באו כל שבע החכמות בקרבו בתכלית הדקות והאמת…", ומאריך לספר על בקיאותו בחכמת האסטרונומיה, וכי "זקנים שבאותו דור" באו ללמוד מפיו: "...ואמרו הוא יתן חכמה מפיו… כל החכמות אליו ידרושו ספחנו נא לרקחות ולטבחות…".
תלמידו רבי מנחם משקלוב מספר אף הוא על בקיאותו בחכמות, בהקדמתו לביאור הגר"א על מסכת אבות:
"האומנם מי יוכל למלל ולספר קצות ידיעותיו ופלאות חכמותיו, איך שידע כולם על בוריים, כמו חכמת המוסיקא, שמביא רבינו הגאון נ"ע בפירושו על התיקונים, וכן שארי חכמות, שנשארו ממנו חיבורים עליהם, כולם היו לרקחות ולטבחות לחכמת תורתינו הקדושה…".
רבי מנחם מנדל מספר שם כי פעם אחת, ביושבו לפני הגר"א, התגלגל השיחה על החכם היווני אריסטו. הגר"א אמר לו אז: "שודאי הוא שהיה אריסט"ו כופר מתחלה ועד סוף, שאלו היה בא לפני, הייתי מראה לו סיבוב החמה והלבנה עם כוכביהם מאירים על השלחן הזה כאשר יאירו ברקיע השמים, ואיך היה מכחיש בדעתו לומר שהעולם מתנהג ע"פ הטבע…".
נתפרסמה במיוחד עדותו של רבי ברוך משקלוב, בהקדמתו לספר "אוקלידוס", המספר שהגר"א עודדו לתרגם את ספרי חכמות העולם לעברית: "שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות... ותרבה הדעת בין עמינו ישראל".
וכך כתב רבי אברהם שמחה מאמציסלב בהקדמתו לספר "מלחמות היהודים עם הרומאים" בתרגומו של קלמן שולמאן (ווילנא תרמ"ד): "קושטא קאי… שרבינו הגדול קדוש ה' הגאון החסיד… מרנא ורבנא אליהו ז"ל מווילנא השתוקק שספרי החכמות הנצרכים להבנת דברי קדשם של נביאינו הקדושים ודברי קדשם של רביתינו הקדושים חכמי התלמוד ז"ל וחידותם במקומות רבים, יועתקו לשפת קדשנו, והפציר את הרב החכם היקר והמפורסם מוהר"ר ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם ככל אשר תשיג ידו, וכן שמעתי מפורש מפה קדוש דודי הגאון החסיד מוהר"ר חיים ז"ל מוולאזאין שרבינו ז"ל הנ"ל אמר לבנו הרב הגדול מוהר"ר אברהם ז"ל, שהוא משתוקק להעתקת החכמות מלשונות אחרות ללשון הקודש…".
רבות נכתב על שיטתו, מטרתו ומגמתו של הגר"א בעניין זה, ונטענו טענות שונות, ראה בין השאר: ישראל א' שפירא, אסכולות חלוקות בשאלת תורה ומדעים בבית מדרשו של הגר"א, בדד, חוברת 13 (תשס"ג), עמ' 5-53; הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, ירושלים תשע"ח, פרק י, עמ' תקלז-תקמו.