כתב יד – ספר אוקלידוס – ליטא, תק"מ – הקדמה עם נוסח שונה, סיבה נוספת להוראתו של הגר"א מווילנא לתרגם את חכמות העולם לעברית

כתב יד – ספר אוקלידוס – ליטא, תק"מ – הקדמה עם נוסח שונה, סיבה נוספת להוראתו של הגר"א מווילנא לתרגם את חכמות העולם לעברית

כתב יד, ספר אוקלידוס, יסודות חכמת הגאומטריה מאת החכם היווני אוקלידס, בתרגומו של רבי ברוך שיק משקלוב, שנעשה על פי עצת הגר"א מווילנא. [ליטא?], שנת "י'ה'יב' ח'כ'מ'ת'א' ל'ח'כי'מין ומנדע ליוד'עי ב'ינה" [=תק"מ 1780].
כתיבה אשכנזית רהוטה נאה. שער מאוייר. חסר בסופו (לפנינו פרקים א-ג וחלק מפרק רביעי).
פרט השנה שבשער עולה לשנת ההדפסה של הספר על ידי המחבר בעיר האג. בהקדמה שלפנינו מספר שינויים לעומת נוסח הדפוס. לא התברר לנו היחס בין כתב היד שלפנינו למהדורת הדפוס.
מספר משפטים המופיעים לפנינו אינם מופיעים בדפוס. קטע שלם המופיע בדפוס (המתחיל "ובפרט המבולבלים…") אינו מופיע בנוסח שלפנינו (הקטע הושלם לאחר סיום ההקדמה ע"י כותב אחר).
ספר אוקלידוס תורגם לעברית ע"י רבי ברוך שיק משקלוב, שהיה דיין במינסק, על פי הוראתו של הגר"א, כפי שמספר בהקדמתו לספר (המשפטים שנוספו בכתב היד ואינם מופיעים בדפוס מסומנים להלן בקו-תחתון): "והנה בהיותי בק"ק ווילנא המעטירה אצל הרב המאור הגאון הגדול מורינו ורבינו מאור עיני הגולה החסיד המפורסם כמוה"ר אלי' נר"י כ"ה [נרו יאיר כאור היום] עד ביאת ינון ושם צדיק כתמר יפרח בחודש טבת תקל"ח, שמעתי מפי קדוש [בכתב היד: מפיו[!] קדשו] כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד, ואמר משל... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות... ותרבה הדעת בין עמינו ישראל, ולא יצטרכו לעם אחר ללמוד מהם ולא יתערבו בגויים, ותוסר גאון עוזם וגאות עריצים...". מרבית ההבדלים בין כתב היד לנוסח הדפוס מופיעים בקטע זה (סומנו לעיל).
באחת ההוספות שלפנינו מופיע הסבר חדש להוראת הגר"א לתרגם את ספרי מדעים לעברית, והוא: כדי להתרחק ולהתבדל מן הגויים, ולמנוע את ההשפעה הנכרית על מי שלומד את חכמות העולם. ד"ר אריה מורגנשטרן התייחס לכתב היד שלפנינו בספרו "דוחקי הקץ" וטען כי לפנינו תגלית על צינזור מכוון שעשה רבי ברוך שיק לדברי הגר"א, בשל תפיסותיו המשכיליות. לדבריו, בעוד מגמתו של הגר"א היתה השלמת תורת ישראל באמצעות חכמות העולם, מגמתו של רבי ברוך שיק היתה הפוכה ומתוך תפיסה אוניברסליסטית שיש צורך ללמוד מן הגוים ואין להירתע מהתחברות עמהם (ראה: אריה מורגנשטרן, דוחקי הקץ, ירושלים תשע"ה, פרק ששי, עמ' 232-240).
בשער כתב היד נוסף משפט אחד שאינו מופיע בנוסח השער שבדפוס ובו מתואר החכם אוקלידס כאחד מ"סבי דבי אתונא" (המוזכרים במסכת בכורות ח, ב): "ספר אוקלידוס – מבאר כל חכמת המדידה... והוא היה אחד מסבא דבי אתונא".
[2], כא דף (חסר בסופו). 20 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. כריכה חדשה עם שדרת עור.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.

יחסו של הגר"א לחכמות העולם
תלמידי הגר"א והנמנים על בית מדרשו ראו בעין יפה את הבקיאות בחכמות העולם והחשיבו זאת כדבר נצרך וחיוני ללימוד התורה. על יחסו של הגר"א ל"שבע החכמות" ועל מידת בקיאותו בהן העידו גדולי תלמידיו במספר מקומות.
תלמידו הגאון רבי ישראל משקלוב כותב בהקדמתו לספרו "פאת השולחן": "...כה אמר [הגר"א] כל החכמות נצרכים לתורתינו הק'[דושה] וכלולים בה, וידעם כולם לתכליתם והזכירם, חכמת אלגעבר"ע ומשולשים והנדס"ה וחכמות מוסיק"א, ושיבחה הרבה. הוא היה אומר אז כי רוב טעמי תורה וסודות שירי הלוים וסודות תיקוני הזוהר אי אפשר לידע בלעדה ועל ידה יכולים בני אדם למות בכלות נפשם מנעימותיה ויכולים להחיות מתים בסודותיה הגנוזים בתורה. הוא אמר כמה ניגונים וכמה מדות הביא משה רבינו עליו השלום מהר סיני והשאר מורכבים, וביאר איכות כל החכמות ואמר שהשיגם לתכליתם. רק חכמת הרפואה ידע חכמת הניתוח והשייך אליה אך מעשה הסמים ומלאכתן למעשה רצה ללמדה מרופאי הזמן וגזר עליו אביו הצדיק שלא ילמדנה כדי שלא יבטל מתורתו כשיצטרך ללכת להציל נפשות כשידע לגמרה, וכן חכמת הכישוף אשר ידעוה הסנהדרין והתנאים… ידעה, רק היה חסר לו מעשה העשבין וכל גמר מעשיה מפני שהם ביד הגוים הכפריים… ועל חכמת פילוסופיה אמר שלמדה לתכליתה ולא הוציא ממנה רק שני דברים טובים…".
רבי אברהם בן הגר"א כותב בהקדמתו לספר "אדרת אליהו": "...לא היתה חכמה אשר שגבה ממנו, בהיותו בן י"ב שנה לא נודע כי באו כל שבע החכמות בקרבו בתכלית הדקות והאמת…", ומאריך לספר על בקיאותו בחכמת האסטרונומיה, וכי "זקנים שבאותו דור" באו ללמוד מפיו: "...ואמרו הוא יתן חכמה מפיו… כל החכמות אליו ידרושו ספחנו נא לרקחות ולטבחות…".
תלמידו רבי מנחם משקלוב מספר אף הוא על בקיאותו בחכמות, בהקדמתו לביאור הגר"א על מסכת אבות:
"האומנם מי יוכל למלל ולספר קצות ידיעותיו ופלאות חכמותיו, איך שידע כולם על בוריים, כמו חכמת המוסיקא, שמביא רבינו הגאון נ"ע בפירושו על התיקונים, וכן שארי חכמות, שנשארו ממנו חיבורים עליהם, כולם היו לרקחות ולטבחות לחכמת תורתינו הקדושה…".
רבי מנחם מנדל מספר שם כי פעם אחת, ביושבו לפני הגר"א, התגלגל השיחה על החכם היווני אריסטו. הגר"א אמר לו אז: "שודאי הוא שהיה אריסט"ו כופר מתחלה ועד סוף, שאלו היה בא לפני, הייתי מראה לו סיבוב החמה והלבנה עם כוכביהם מאירים על השלחן הזה כאשר יאירו ברקיע השמים, ואיך היה מכחיש בדעתו לומר שהעולם מתנהג ע"פ הטבע…".
נתפרסמה במיוחד עדותו של רבי ברוך משקלוב, בהקדמתו לספר "אוקלידוס", המספר שהגר"א עודדו לתרגם את ספרי חכמות העולם לעברית: "שמעתי מפי קדוש כי כפי מה שיחסר לאדם ידיעות משארי החכמות, לעומת זה יחסר לו מאה ידות בחכמת התורה, כי התורה והחכמה נצמדים יחד... וציוה לי להעתיק מה שאפשר ללשונינו הקדוש מחכמות... ותרבה הדעת בין עמינו ישראל".
וכך כתב רבי אברהם שמחה מאמציסלב בהקדמתו לספר "מלחמות היהודים עם הרומאים" בתרגומו של קלמן שולמאן (ווילנא תרמ"ד): "קושטא קאי… שרבינו הגדול קדוש ה' הגאון החסיד… מרנא ורבנא אליהו ז"ל מווילנא השתוקק שספרי החכמות הנצרכים להבנת דברי קדשם של נביאינו הקדושים ודברי קדשם של רביתינו הקדושים חכמי התלמוד ז"ל וחידותם במקומות רבים, יועתקו לשפת קדשנו, והפציר את הרב החכם היקר והמפורסם מוהר"ר ברוך שקלאווער ז"ל שיעתיקם ככל אשר תשיג ידו, וכן שמעתי מפורש מפה קדוש דודי הגאון החסיד מוהר"ר חיים ז"ל מוולאזאין שרבינו ז"ל הנ"ל אמר לבנו הרב הגדול מוהר"ר אברהם ז"ל, שהוא משתוקק להעתקת החכמות מלשונות אחרות ללשון הקודש…".
רבות נכתב על שיטתו, מטרתו ומגמתו של הגר"א בעניין זה, ונטענו טענות שונות, ראה בין השאר: ישראל א' שפירא, אסכולות חלוקות בשאלת תורה ומדעים בבית מדרשו של הגר"א, בדד, חוברת 13 (תשס"ג), עמ' 5-53; הרב דוד קמינצקי, תורת הגר"א, ירושלים תשע"ח, פרק י, עמ' תקלז-תקמו.