ספר עלים לתרופה – מהדורה ראשונה של איגרת הגר"א – ווילנא, תק"ס – עותק יחיד בעולם

ספר עלים לתרופה – מהדורה ראשונה של איגרת הגר"א – ווילנא, תק"ס – עותק יחיד בעולם

ספר עלים לתרופה, איגרת הרמב"ן עם איגרת הגר"א מווילנא. [ווילנא? תק"ס 1800?]. על פי וינוגרד – זו המהדורה הראשונה של איגרת הגר"א, והיא קודמת למהדורת מינסק תקצ"ו הידועה כמהדורה הראשונה (ראה להלן).
כפי הנראה נדפס ללא דף שער. בראש הדף הראשון מופיעה הכותרת: "עלים לתרופה – אגרת הרמב"ן ז"ל וגם אגרת של רבי'[נו] הגאון אליהו ז"ל". בדף השני מתחילה אגרת הגר"א עם הכותרת: "זו היא האגרת ששלח גאון העולם רבן של כל בני הגולה איש האלוקים הקדוש רבינו אליהו החסיד נ"ע שכתב לבני ביתו הדרכות ומוסרים מדרכו כשנסע לארץ הקדושה ודברים בוערים כאש להבה בלבבות היראים והחרדים לדבר ה'".
באוצר ספרי הגר"א (עמ' 202, מס' 1138) קבע וינוגרד את מקום ושנת הדפוס לווילנא, תק"ס, על פי סוג הנייר וצורת האותיות, ובכך גילה כי מהדורה זו היא למעשה המהדורה הראשונה של אגרת הגר"א ולא מהדורת מינסק תקצ"ו.
יש לציין הבדל מעניין בין שתי המהדורות. בפתיחה למהדורת מינסק נדפס "זו היא האגרת ששלח גאון העולם… אליהו החסיד גאון עולם…", אך במהדורה שלפנינו נדפס: "זו היא האגרת ששלח גאון העולם… אליהו החסיד נ"ע…". החזרה על התואר "גאון עולם" במהדורת מינסק איננה מובנת. לטענת וינוגרד, נבעה החזרה מקריאה שגויה של מדפיס מהדורת מינסק, שקרא בטעות את ראשי התיבות "נ"ע" במהדורה שלפנינו כ"ג"ע" ופתר אותן כ"גאון עולם" (עם זאת, במהדורת ווארשא ת"ר, שנדפסה בתוך ספר "דברי חכמים וחידותם" [ראה להלן פריט 144] נדפסו ראשי התיבות "נ"ע").
[5] דף. חסר בסוף, ככל הנראה דף אחרון (חסרות שורות בודדות מסיום האגרת). 13 ס"מ. נייר כחלחל. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני עש משוקמים, עם פגיעות בטקסט. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות הדפים ופגיעה קלה בטקסט. הדיו דהה מעט במספר מקומות. חתימה בראש עמוד השער: "אלי' יחיאל". כריכת עור חדשה.
מקור: אוסף ישעיהו וינוגרד ז"ל, ירושלים.
עותק נדיר במיוחד וככל הנראה יחיד בעולם (אוניקום).

"באתי לבקש מאתכם שלא תצערו כלל וכלל… וגם לא תדאגו. הנה אנשים נוסעים על כמה שנים בשביל ממון מניחים נשותיהן, וגם הם נע ונד בחוסר כל, ואני תודה לאל נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה חמדת כל ישראל וחמדת השם יתברך ברוך הוא, כל העליונים ותחתונים תשוקתם אליה ואני נוסע בשלום ברוך ה'...". (מתוך אגרת הגר"א)

"גם לבניך שיחיו שתגדל אותם בדרך הישר ובנחת… וגם הנחתי להם ספרים, ולמען השם תדריכם בטוב ובנחת, וגם תשגיח על בריאותם ומזונותם תמיד שלא יחסר להם, ושילמדו מקודם כל החומש, שיהיו רגילים כמעט בעל פה, ואל יכביד עליהם, כי אם בנחת, כי הלימוד אינו נקבע באדם כי אם בישוב ובנחת…". (מתוך אגרת הגר"א)

אגרת הגר"א
המפורסמת ביותר מבין אגרותיו של הגר"א היא אגרת הדרכה ומוסר ששלח לבני משפחתו כאשר היה בדרכו לארץ ישראל. אגרת זו נכתבה במקור כאגרת פרטית לאשתו ואמו ומלכתחילה לא נועדה לפרסום, אך מספר שנים לאחר פטירתו נדפסה ונפוצה כאגרת מוסר לרבים ובהמשך נדפסה בעשרות רבות של מהדורות (וינוגרד מונה למעלה ממאה מהדורות. ראה: אוצר ספרי הגר"א, מס' 1138-1256). אגרת זו היא כפי הנראה החיבור הנפוץ ביותר אצל ההמון מכל כתבי הגר"א. היא נדפסה בנפרד וכנספח לספרי מוסר וספרים אחרים. כמו כן, נדפסה האגרת בארצות שונות (כולל בארצות המזרח) ותורגמה לשפות שונות.
את האגרת כתב הגר"א במהלך נסיונו לעלות לארץ ישראל, נסיון שלא צלח (ראה להלן). לפי בעל "עליות אליהו" כתב הגר"א את האגרת בהגיעו לעיר קניגסברג:
"והנה אוהב מצות כמוהו לא ישבע מצות, עלה לפניו לנסוע לארץ הקדושה ושם פעמיו, דרך פרייסין ואונגרין, ובבואו לק"ב [קניגסברג] שלח מכתב לביתו, אגרת עלים לתרופה (נדפס כמה פעמים) מלא מוסר ויראה, והנהגה ישרה ביראת ה'..." (עליות אליהו, ליד הערה פג).
הגר"א מזכיר את עניין ארץ ישראל באגרתו שלוש פעמים. פעם אחת בראש האגרת כשהוא מתייחס לנסיעתו: "ואני תודה לאל נוסע לארץ הקדושה שהכל מצפים לראותה חמדת כל ישראל וחמדת השם יתברך ברוך הוא…", פעם שניה באמצע האגרת: "ובבקשה לכולכם על הנכתב לעיל שתדריך בניך ובנותיך… ובפרט אם נזכה לבוא לארץ ישראל כי שם צריך לילך מאד בדרכי ה'...", ופעם שלישית כשהוא כותב לאמו: "ואם אזכה להיות בירושלים ק"ק אצל שער השמים, אבקש בעדך כאשר הבטחתי לך, ואם נזכה – נראה יחדיו כולנו, אם ירצה בעל הרחמים". משתי המובאות האחרונות נראה כי כוונתו של הגר"א היתה להכין את הקרקע בעלייתו על מנת שיוכל לאחר מכן להעלות לארץ גם את בני משפחתו.
אגרת הגר"א נדפסה החל ממהדורתה הראשונה יחד עם אגרת המוסר המפורסמת שכתב הרמב"ן לבנו. אגרת זו נדפסה לראשונה במנטובה שפ"ג, בספר תפוחי זהב לרבי יחיאל מילי. נקודה משותפת לשתי האגרות הוא הבקשה לקרוא את האגרת בקביעות. הרמב"ן כותב באגרתו: "ותקרא אגרת הזאת פעם אחת בשבוע…", והגר"א כותב באגרתו: "ותקרא את האגרת הזאת בכל שבוע, ובפרט בשבת קודם האכילה ובתוך הסעודה…". השם שניתן לשתי האגרות הוא "עלים לתרופה" ומאז נדפסו תחת שם זה בעשרות מהדורות.
על אף שכבר יצא לדרך, לא צלחה עלייתו של הגר"א והוא חזר לביתו קודם שהגיע לארץ ישראל. לפי המסופר, כאשר נשאל בסוף ימיו מדוע לא הגיע לבסוף לארץ ישראל, ענה כי מנעוהו מן השמים. כך נכתב בהקדמת בני הגר"א לביאורו על שולחן ערוך אורח חיים:
"לעת זקנתו שאלתי פעמים רבות מדוע לא נסע לארץ הקדושה ולא ענני. פעם א' הפצרתי בו הרבה, והשיבני: אין לי רשות מן השמים…".