פריט 50:
סיכת-פריפה גדולה בודדת / שני זוגות סיכות-פריפה – מרוקו
עוד...
|
|
![]() |
מחיר פתיחה:
$
250
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
סיכת-פריפה גדולה בודדת / שני זוגות סיכות-פריפה – מרוקו
סיכת-פריפה בודדת ושני זוגות של סיכות-פריפה. מרוקו, [ראשית המאה ה-20].
כסף יצוק וחקוק; עבודת אזמל; חוטי כסף; שרידי אמייל-קלואזונה; זכוכית.
1. סיכת-פריפה בודדת (Tisernas). אזור Aït Atta, עמק הדרעא, דרום-מזרח מרוקו. 21X11 ס"מ. מצב טוב.
2. זוג סיכות-פריפה. אסואירה (מוגדור). במרכזן אבן-זכוכית כחולה. עיטורים בדגמים צמחיים, עם שרידי אמייל צבעוני. 9X3.5 ס"מ. מצב טוב.
3. זוג סיכות-פריפה. מוצא לא ידוע, כנראה דרום מרוקו. במרכזן אבן-זכוכית אדומה. 11X2 ס"מ. מצב טוב.
תפקידן של סיכות-הפריפה – "בּזים" (Bzim) או "כלאלה" (Khellala) – הוא להדק את הרדידים ואת הצעיפים אל הכתפיים. תכשיט זה, האופייני לצפון אפריקה, הנו שריד מן ה"פיבולות" שענדו נשות האזור בתקופה היוונית-הרומית. על-פי רוב היה זוג של סיכות-פריפה העדי העיקרי, בייחוד אצל הנשים הכפריות, וצורפים שקדו על עיטורם של תכשיטים אלה במיטב הדגמים.
מבנה סיכות-הפריפה קבוע: הסיכה, שאינה אלא מחט גדולה (במקור היה זה קוץ דוקרן, ששימש לחיבור חלקי הבגד); טבעת, שתפקידה להחזיק את הסיכה במקום; והעיטור, שצורתו משולשת או עגולה-סגלגלה. שרשרת עיטורית מחברת את שתי הסיכות, שבה נתלים לעתים קופסות לקמעות ותליונים שונים.
(חיי היהודים במארוקו, עמ' 235).
סיכת-פריפה בודדת ושני זוגות של סיכות-פריפה. מרוקו, [ראשית המאה ה-20].
כסף יצוק וחקוק; עבודת אזמל; חוטי כסף; שרידי אמייל-קלואזונה; זכוכית.
1. סיכת-פריפה בודדת (Tisernas). אזור Aït Atta, עמק הדרעא, דרום-מזרח מרוקו. 21X11 ס"מ. מצב טוב.
2. זוג סיכות-פריפה. אסואירה (מוגדור). במרכזן אבן-זכוכית כחולה. עיטורים בדגמים צמחיים, עם שרידי אמייל צבעוני. 9X3.5 ס"מ. מצב טוב.
3. זוג סיכות-פריפה. מוצא לא ידוע, כנראה דרום מרוקו. במרכזן אבן-זכוכית אדומה. 11X2 ס"מ. מצב טוב.
תפקידן של סיכות-הפריפה – "בּזים" (Bzim) או "כלאלה" (Khellala) – הוא להדק את הרדידים ואת הצעיפים אל הכתפיים. תכשיט זה, האופייני לצפון אפריקה, הנו שריד מן ה"פיבולות" שענדו נשות האזור בתקופה היוונית-הרומית. על-פי רוב היה זוג של סיכות-פריפה העדי העיקרי, בייחוד אצל הנשים הכפריות, וצורפים שקדו על עיטורם של תכשיטים אלה במיטב הדגמים.
מבנה סיכות-הפריפה קבוע: הסיכה, שאינה אלא מחט גדולה (במקור היה זה קוץ דוקרן, ששימש לחיבור חלקי הבגד); טבעת, שתפקידה להחזיק את הסיכה במקום; והעיטור, שצורתו משולשת או עגולה-סגלגלה. שרשרת עיטורית מחברת את שתי הסיכות, שבה נתלים לעתים קופסות לקמעות ותליונים שונים.
(חיי היהודים במארוקו, עמ' 235).

