ש"י עגנון – מכתבים בכתב-יד, הספד על זלמן שוקן, טיוטה מודפסת של "סיפור נאה מסידור תפילתי"

ש"י עגנון – מכתבים בכתב-יד, הספד על זלמן שוקן, טיוטה מודפסת של "סיפור נאה מסידור תפילתי"

אוסף מכתבים בכתב-יד, הספד על זלמן שוקן וטיוטת-סיפור ששלח ש"י עגנון לסופרים, עורכים ואנשי שם. שנות ה-30 עד שנות ה-60.
באוסף שלפנינו מכתבים בכתב-ידו של עגנון, ממוענים לבנימין תמוז, דוד ילין והרב קורט וילהלם; כתובים בלשונו הייחודית של עגנון, וכוללים, בין היתר, שורות שיר מחורזות לדוד ילין, דברי תלונה חריפים על גניבות ספרותיות ("כל אלה שקוראים את עצמם עגנון ואינם ממשפחתי"), בקשה לסיוע בהגהה ("הצילני מן השגיאות") ופניות בנושאים ספרותיים. לצדם, הספד על זלמן שוקן ששלח עגנון לעיתון "הארץ" (מודפס במכונת כתיבה וחתום בידי עגנון) וטיוטה לסיפור הילדים "סיפור נאה מסידור תפילתי" (מודפסת; נשלחה להגהה אל הסופר בנימין תמוז).
1. מכתב קצר בכתב ידו של עגנון, ממוען לדוד ילין. רובו מחורז וכתוב בכתב מרובע נאה: "להחכם המצוין במעלות ובמדות / בשירת שפת קדש ובתורת אל חי / אשר הביאני אל גן המשלים והחידות / ופריו מתוק לחכי עד בלי די / על כן אודה לשמו – עגנון ש"י. [שנות ה-30?]. [1] דף.
2. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, כתוב על נייר המכתבים הרשמי שלו; ממוען לרב הראשי של שטוקהולם, ד"ר קורט וילהלם (1900-1965). במכתב מספר עגנון שהסופר בנימין תמוז עתיד לבקר בשטוקהולם ומציע שבתמורה לדברים שיספר לו על ארץ ישראל, יהיה לו הרב "למורה דרך רוחני בשטוקהולם ובכל מלכות שוודיה". תש"י (1950). [1] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
3-4. טיוטת סיפור הילדים "סיפור נאה מסידור תפילתי" פרי עטו של עגנון (ראה אור בשנות ה-30); מודפסת במכונת כתיבה, עם מחיקות, תיקונים והוספות בכתב-יד (ככל הנראה בכתב-ידו של בנימין תמוז).
מצורף מכתב מעגנון לבנימין תמוז (מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת ידו של עגנון): "לא מצאתי את ידי בתוך האותיות הקטנות ובתוך השגיאות המרובות, על כן ישבתי וכתבתי את רוב הדברים במכונת כתיבה שאיני רגיל בזה, ואתה בטובך שבקי אתה בהגהות ורגיל אתה לסבול עולם של סופרים, קח לך קצת סבלנות לשם הגהת המאמר והצילני מן השגיאות". תשי"ה (1955). 10 דף + [1] דף.
5. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, ממוען לבנימין תמוז. המכתב עוסק בענייניים ספרותיים שונים. תשי"ח (1958). [1] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
6. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון: "דוקטור יקר, הנה לפניך סיפורי לגיליון של ראש השנה. סיפור זה כבר נדפס בהארץ לפני חצי דור... הכינותי את הסיפור הזה ל'מולד', אבל מפני שאין לי סיפור אחר מן המוכן שלחתי לך את זה. ואתה עשה כרצונך. לא אראה עצמי נעלב אם אתה או מר שוקן מחזירים לי את הסיפור..." (הנמען הוא כפי הנראה ד"ר יעקב הורוביץ, עורך מוסף הספרות של עיתון "הארץ"). תשי"ט (1959). [3] דף (נגזרו ממעטפות).
7-8. הספד שנשא עגנון על שלמה זלמן שוקן ("פרשת חייו מופת היא לכח של האדם הישראלי"), מודפס במכונת כתיבה (עם כמה תיקונים והנחיות לדפוס בכתב-יד), חתום בידי עגנון בעפרון.
ההספד נשלח לעיתון "הארץ"; מצורף המכתב ששלח עמו עגנון למו"ל ועורך העיתון, גרשום שוקן, בנו של שלמה זלמן (מודפס במכונת כתיבה וחתום בחתימת ידו של עגנון). תש"כ (1960). [3] דף + [1] דף.
9. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, ממוען לבנימין תמוז. תשכ"ב (1962). במכתבו מתלונן עגנון על גניבות ספרותיות מספרו "ימים נוראים": "קובץ אני על יד על יד מה שמושכים מתוך ספרי ימים נוראים ומאמצים את הדברים כאילו עבדו עפ"י מקורות שונים ומכנרים אותם בכנורם לפי צביונם...". בסוף המכתב כותב: "הארכיון שלי כבר מלא משל חכמים וסופרים ומשל ספרים שלמים כגון ספר המועדים וכיוצא בם. לא יאבה ה' סלוח להם... ולכל אלה שקוראים את עצמם עגנון ואינם ממשפחתי". [1] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
10. מכתב בכתב ידו ובחתימתו של עגנון, ממוען לבנימין תמוז: "זה קרוב לשנה מבקש אני את כתבתה של מרגלית בניה [הסופרת Margaret Benaya]. אלף אנשים הבטיחו לי להמציא לי את כתבתה וכדרך אנשי זמננו אף אחד מהם לא קיים את הבטחתו. רוצה אני לכתוב לה על ספרה... כתוב אתה לה את דברי [...] הרי לא ניתן כתב ידי לקריאה". תשכ"ה (1964). [3] דף. מצורפת המעטפה המקורית.
גודל ומצב משתנים. מצב כללי טוב.

שלמה זלמן שוקן (1877-1959), מייסד הוצאת "שוקן" ומו"ל עיתון "הארץ", היה מהדמויות המשפיעות ביותר בעיצוב פני התרבות העברית בארץ ישראל. לאורך חייו פרש את חסותו על כמה מגדולי הרוח של התרבות העברית המתחדשת – בהם גרשום שלום ומרטין בובר, אולם האהוב עליו מכל בני טיפוחיו היה הסופר ש"י עגנון, ששוקן ליווה בכל צעדיו, דאג לרווחתו הכלכלית והוציא לאור את ספריו.
שוקן פעל ללא ליאות לפרסום שמו של עגנון ברחבי העולם, ועוד לפני מלחמת העולם השנייה הקים שדולה במטרה להציג את מועמדותו לפרס נובל לספרות. הרושם העז שהותיר הרומן "תמול שלשום" (1945) נתן רוח גבית למאמצים, ולאחר פרסומו הצליח שוקן לצרף לשדולה את הרב ד"ר מרדכי אהרנפרייז, רבה הראשי של שטוקהולם. איש מפתח נוסף בקמפיין למען עגנון היה הרב ד"ר קורט וילהלם, אף הוא מעובדי ספריית שוקן, שלאחר פטירתו של הרב אהרנפרייז נעשה לרב הראשי של שטוקהולם בעצמו. שוקן ביקש מווילהלם לרכז את החומר הדרוש ולתאם את כל הפעילויות ההכרחיות לקראת הגשת המועמדות, והלה הזמין את עגנון בשנת 1951 לביקור בשוודיה, פירסם את דבר הביקור בעיתונות, והפגיש את עגנון עם אנשי תרבות ועם ראשי הקהילה היהודית, בתקווה לבסס בשוודיה את ההכרה בגדולתו של עגנון. זאת לצד מאמציהם של שלמה זלמן שוקן (ומאוחר יותר גם של בנו, גרשום שוקן) בתרגום והפצת כתבי עגנון ברחבי העולם, בדגש על גרמניה, ארצות הברית ושוודיה.
המאמצים הרבים נשאו פרי רק כעבור שנים אחדות, עם זכייתו של עגנון בפרס (לצד המשוררת נלי זק"ש) בשנת 1966, לאחר פטירתם של קורט וילהלם ושלמה זלמן שוקן.