שו"ת חוט השני – פרנקפורט, תל"ט – העותק של המחבר בעל ה"חות יאיר", עם חתימת ידו "יאיר חיים בכרך"

שו"ת חוט השני – פרנקפורט, תל"ט – העותק של המחבר בעל ה"חות יאיר", עם חתימת ידו "יאיר חיים בכרך"
ספר חוט השני, שאלות ותשובות מאת רבי אברהם שמואל בכרך, בנו רבי משה שמשון, ונכדו רבי יאיר חיים בכרך אב"ד ורמייזא (בעל "חות יאיר"). [פרנקפורט דמיין, תל"ט 1679]. מהדורה ראשונה.
הספר הראשון שהדפיס הגאון בעל "חות יאיר", ובו תורת שלושה דורות: תשובות וחידושים מאת זקנו רבי אברהם שמואל בכרך, ומאת אביו רבי משה שמשון בכרך, ומספר תשובות מאת רבי יאיר חיים בכרך עצמו. בהקדמה לספר כותב רבי יאיר חיים בכרך על תשעה ספרים שבכוונתו להדפיס, בהם: ספר מקור חיים על השו"ע (נדפס לבסוף רק בשנת תשמ"ב, ע"י מכון ירושלים), ספר השו"ת חות יאיר (נדפס ע"י המחבר עשרים שנה מאוחר יותר, בשנת תנ"ט), ועוד חיבורים (שלא יצאו לאור עד היום).
לפנינו העותק של המוציא לאור והמחבר, הגאון בעל ה"חות יאיר". בשער הספר חתימת ידו: "יאיר חיים בכרך". בדף קז הגהה קצרה בכתב ידו.
רישום בעלות נוסף (מחוק בדיו) של רבי שאול ברלין בעל ה"בשמים ראש": "לה' האר' ומלוא' חנני בזה הק' שאול ב"ה רב' מו"ה צבי הירש נר"ו אב"ד דק"ק לונדן". חותמת בדף השער של "בית המדרש דק"ק אשכנזים בלונדון" [רבי שאול ברלין נפטר בלונדון; יתכן שהספר הגיע לספריה הנ"ל יחד עם ספריית אחיו רבי שלמה הירשל, אב"ד לונדון].
הגאון רבי יאיר חיים בכרך (שצ"ח-תס"א) רב ואב"ד וורמייזא, מגדולי דורו ומחשובי הפוסקים שבכל הדורות. תלמיד אביו רבי שמשון בכרך ורבי מענדל באס אב"ד פרנקפורט. בשנת תכ"ו נתמנה לאב"ד העיר קובלנץ, בשנת תכ"ט חזר לוורמייזא ונתמנה שם כממלא מקום הרב רבי אהרן תאומים וכדיין בעיר. לאחר חורבן וורמייזא בשנת תמ"ט, גלה יחד עם יהודי העיר, ולאחר ששבו לקהילתם שימש כאב"ד הקהילה, על מקום אביו וסבו, עד לפטירתו. נודע כגאון ובקי עצום בכל מכמני התורה, בעל זכרון וידע עצומים המשתקפים בחיבוריו. היה חכם ובקי גם בחכמות העולם. בגאונותו המופלגת כתב עשרות חיבורים, רובם נותרו בכתב-יד וחלקם נדפסו בדורות האחרונים, אך נודע לדורות בזכות ספרו שו"ת "חות יאיר". על אף שהדפיס בספר זה רק חלק קטן מתוך למעלה משש מאות תשובות שהיו מוכנות אצלו לדפוס, התקבל ספרו כאחד מספרי השו"ת היסודיים וכמקור פסיקה חשוב, ונזכר פעמים רבות בספרות ההלכה עד ימינו. בין חיבוריו הנוספים: פירוש בשם "מקור חיים" על שולחן ערוך אורח חיים, שאותו הכין להדפסה, אך טרם שעשה זאת יצאו לאור ספרי "מגיני ארץ" – ה"טורי זהב" וה"מגן אברהם" שהיו ערוכים במתכונת דומה לחיבורו, ועל כן נאלץ לשוב ולערוך את ספרו מחדש (נדפס מכתב ידו בשנת תשמ"ב-תשמ"ד); ספר "מר קשישא" – כללי הש"ס, נדפס בשנת תשנ"ג; חיבור אנציקלופדי ענק בן ארבעים ושישה כרכים אבד, וממנו נותר רק חלק המפתחות הנקרא "יאיר נתיב".
רבי שאול ברלין (ת"ק-תקנ"ה), בנו של רבי צבי הירש לוין, רבה של לונדון וברלין, ונכד ה"חכם צבי". גאון מופלג ודמות מעניינת. בגיל צעיר הוסמך לרבנות, ובגיל 28 התקבל לרבנות פרנקפורט דאודר. מאוחר יותר פרש מכס הרבנות ועבר לברלין, בה כיהן אביו כרב. הוציא לאור קונטרסי השגות נגד ספר "ברכי יוסף" של החיד"א, ונגד ספרי רבי רפאל הכהן מהמבורג. קונטרסים שעוררו פולמוס רב ו"חרמות" על המחבר. בשנת תקנ"ג (1793) הוציא לאור רבי שאול את הספר שו"ת "בשמים ראש". לדבריו, הספר הוא קובץ תשובות הרא"ש וראשונים נוספים שנאספו על ידי חכם בשם רבי יצחק די-מולינא שחי בזמן ה"בית יוסף" ואף הוסיף הגהות על הספר. על ספר זה הוסיף רבי שאול פירוש משלו, בשם "כסא דהרסנא". הספר קיבל את הסכמת אביו רבי צבי הירש שמפליג בשבחו. לצדו נדפס מכתב מאת ה"נודע ביהודה", הכותב בשבחו ומתארהו כ"גדול בתורה" שאינו צריך להסכמות לחידושיו: "...כי מעלתו אינו צריך לזה, ואין בו שום תועלת, כי דברי הרא"ש שהן עיקר הספר אינם צריכים לשום הסכמה, ואם בשביל הגהות ופלפלא חריפתא של כבוד מעלת ש"ב הגאון נר"ו, לדעתי הוא נגד כבודו שידפיס שום הסכמה... לכן כבודו הוא שלא יגיש שום הסכמה בראש הספר, כי אין זה דרך מחברים מגדולי התורה...". עם צאת הספר התעורר פולמוס כנגדו בטענה כי הוא מזויף, וכי למעשה התשובות לא חוברו על ידי הרא"ש או אחד מחכמי הראשונים, אלא על ידי רבי שאול עצמו. בתשובות ובביאוריו של רבי שאול נמצאו קטעים משונים והקלות הלכתיות שנוגדות את המקובל, כגון היתרים שונים ליין נסך, נסיעה בשבת, שינויים בסדרי בית הכנסת וגילוח בחול המועד, כמו גם טיעונים בעייתיים הנוגעים לשינוי מצוות התורה משיקולים שונים. בעקבות כך יצאו נגד הספר בפומבי כמה מחכמי הדור, ובין המתנגדים הבולטים לספר היו רבי מרדכי בנעט והחתם סופר. החתם סופר אף כינה את הספר "כזבי הרא"ש". אביו של רבי שאול, רבי צבי הירש לוין אב"ד ברלין, לא הסכים לקבל את דברי המערערים, ואף הדפיס קונטרס מיוחד בו יצא בתוקף להגנת בנו (איש עניו, ברלין תקנ"ג). במשך הדורות נותרה מחלוקת לגבי הספר. בעוד רבנים מסוימים שללו אותו מכל וכל, היו פוסקים רבים שציטטו קטעים מספר זה ודנו בדבריו, ואף כתבו עליו הגהות וביאורים. עד לימינו היחס לספר מעורב; יש שנמנעים כליל מלהשתמש בו, אך יש שמשתמשים בו בזהירות, ובלי לראות בו מקור סמכותי מזמן הראשונים.
[1], צב, צה-קטו דף. 18 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. חיתוך דפים עם פגיעה בכותרות מספר דפים. בדף האחרון (של לוח הטעות) קרע חסר, עם פגיעה בטקסט (משוקם במילוי נייר). סימני עש קלים. חותמות. כריכת עור חדשה.
בעותק זה חתך המחבר את דפים כג-כד המקוריים שהדפיס, והדביק במקומם שני דפים שהדפיס מחדש, עם תשובה שחיבר (בתחילה היו מודפסות בדפים אלו התשובות יט-כ, אולם בדפים שלפנינו מופיעים סיום קטוע של תשובה יח, תשובה בלתי ממוספרת ותחילת תשובה כא – ראה אודות כך ברישום הספר במפעל הביבליוגרפיה. טפסים בודדים בלבד נותרו מההדפסה המקורית. בספריית אוניברסיטת בר-אילן נמצא טופס בלתי-מתוקן, בו מופיעים הקטעים שנשמטו. ראה: י"ש שפיגל, המעין, מז, גליון ג, ניסן תשס"ז, עמ' 69-76 – שם גם מופיע צילום הדפים מן ההדפסה המוקדמת).