בית לחם יהודא – פיורדא, תק"ז – עותק מיוחס – חתימת ה"שמן רוקח" וחתימות נוספות

בית לחם יהודא – פיורדא, תק"ז – עותק מיוחס – חתימת ה"שמן רוקח" וחתימות נוספות

ספר עטרת צבי – בית לחם יהודא – שולחן ערוך יורה דעה, עם פירוש בית לחם יהודה ושער אפרים, מאת רבי צבי הירש אב"ד אליק ב"ר עזריאל מווילנא. פיורדא, דפוס צבי הירש בן חיים, [תק"ז 1747]. מהדורה שניה.
עותק מיוחס – עם חתימות, רישומי בעלות שונים וחותמות.
במרכז השער ובשוליו, כמה רישומי בעלות בכתב-ידו וחתימתו של בעל ה"שמן רוקח": "הצעיר אלעזר החופ"ק פילץ"; "הצעיר אלעזר החו"פ ק' פילץ יצ"ו"; "דא קניתי הצעיר אלעזר החו'[נה] בק' פילץ יצ"ו".
רישומי בעלות נוספים: "מתנה נתונה לי מש"ב הבח' כ"ה יאקב שפייאר מפיורדא יצ"ו, וד' יזכני להגות בו, הק' שמואל ---- יע"א"; "חנני אלקי' בזה, הק' יהודא ליב בר"י ---"; ורישומים נוספים.
חותמת בעלות של הגאון רבי "יהודא סג"ל ראזנער אב"ד דק"ק סעקעלהיד והגליל יע"א".
הגאון רבי יהודה סג"ל רוזנר (תרל"ט-תש"ד), מגדולי רבני הונגריה. כיהן 39 שנה ברבנות סקלהיד ובראשות הישיבה בעיר, שהייתה אז אחת מהישיבות הגדולות והחשובות בהונגריה. מאנשי שלומם של אדמו"רי סאטמר. מחבר הספרים "אמרי יהודה", שו"ת וחידושים על התורה. נספה בשואה עם משפחתו, הי"ד.
[1], ב-סד, סב-עא, [2], עח-קג, קב-קג, קו-קט, קל-קלב, קד-קז, קיז-קכ, קיט-קכ, [8] דף. 32 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. בלאי ומעט קרעים. חיתוך דפים עם פגיעות בטקסט בשולי דף השער וכמה דפים נוספים. סימני עש בדפים הראשונים. כריכת עור חדשה.

הגאון רבי אלעזר לעוו (תקי"ח-תקצ"ז), מגאוני דורו המפורסמים, כיהן רוב שנותיו כאב"ד בכמה קהילות חשובות ברחבי אירופה. בשנת תקל"ח כיהן כאב"ד פילץ שבגלילות קראקא. בשנת תקס"א עבר לכהן כאב"ד טרישט בבוהמיה, ובהמשך השנים כיהן ברבנות ערים שונות במורביה והונגריה. רוב ימיו כיהן כראש ישיבה, והעמיד מעל אלף תלמידים, בהם מגדולי גאוני הדור. בנו היה הגאון המפורסם רבי בנימין וואלף לעוו, בעל "שערי תורה". רבי אלעזר היה ספרא-רבה, וחיבר 13 חיבורים גדולים שהוציאו לו שם עולם (12 מהם הדפיס בחייו). בחלק גדול מחיבוריו הוא עוסק בכללי ודרכי הש"ס. על פי המסופר, היה הוגה בתורה אף בשעות השינה, ובחלומותיו היו מתחדשים לו חידושים רבים. על גודל התמדתו וקדושתו מסופר עוד כי במוצאי יום כיפור היה שוקד על תלמודו כל הלילה, מבלי שטעם מאומה עם צאת הצום, והיה זוכה כל שנה בלילה זה לגילוי אליהו (זכרון אלעזר). כותבי תולדותיו מספרים גדולות על כוח תפילתו שהייתה נשמעת. בשנת תקצ"ג התעוור כתוצאה מפגיעת ברק. על אף זאת, המשיך ללמוד מאז ועד לפטירתו. בשנים אלו ראו את כוח זכרונו האדיר וכיצד סדורה כל התורה בפיו כנתינתה מסיני. דבר זה אף מוזכר בהספדו של בעל ה"חתם סופר", שכתב עליו: "היה סגי נהור כמה שנים, וטעמו לא נמר וריחו לא פג מבקיאותו הנפלא וחריפותו". ה"חתם סופר" מביא מספריו בכמה מקומות ומפלפל בהם, על אף שהיה מבני דורו. על ספרו "שערי חכמה – שב שמעתתא" התבטא רבי מרדכי בנט בהתפעלות רבה: "הספר הזה לא חברו ילוד אשה, אלא מלאך ה' צב-אות, כי לא נראה כבושם הזה בעולם". בהדפסת ספריו ראה את עיקר ייעודו משמיים, אך מעולם לא לקח עול חובות כדי להדפיסם – "לא הרשה לעצמו להדפיס בפעם אחת הרבה, כי ירא לנפשו שלא יוכל לשלם ההוצאות, כי מלאכת הדפוס היתה ביוקר. על כן הדפיס בכל פעם מקצת מחידושיו עד אשר שילם ההוצאות, ואת הריווח הקדיש תמיד להדפסת יתר חידושיו, כי זו היתה כל מגמתו להגדיל תורה ולהאדירה" (בית אשר אהל שרה, עמ' קג, בתחילת ספר מנוחת אשר, מהדורת ברוקלין, תשכ"ג). בצוואתו כתב שיחקקו על מצבתו את שמות כל ספריו.