ספר תורה אור (לבעל התניא) – קאפוסט, תקצ"ז – מהדורה ראשונה

ספר תורה אור (לבעל התניא) – קאפוסט, תקצ"ז – מהדורה ראשונה
ספר תורה אור, חלק ראשון, מאמרי חסידות על חומשים בראשית שמות, ועל המועדים חנוכה ופורים, מאת האדמו"ר הזקן רבי שניאור זלמן מליאדי בעל התניא והשו"ע. קאפוסט, דפוס הרב שבתי ב"ר שמעון [סלאווין], תקצ"ז 1836.
מהדורה ראשונה. שני שערים; חלק מאותיות השערים נדפסו בדיו אדומה.
מספרי היסוד של תורת חסידות חב"ד, בו נכללו מאמרי בעל התניא על שני חומשי תורה בראשית שמות, כפי שנרשמו מפיו על ידי אחיו רבי יהודה ליב (המהרי"ל) מיאנאוויטש, בעל "שארית יהודה". הספר סודר ונערך בידי נכדו-תלמידו האדמו"ר רבי מנחם מענדל שניאורסון בעל ה"צמח צדק" מליובאוויטש, והובא לדפוס על ידי רבי אהרן אלכסנדרוב משקלוב (חתן האדמו"ר האמצעי, שנפטר בסמיכות להדפסת הספר, בכ"ד אייר תקצ"ז).
במכתבו מעיד "הצמח צדק" על המאמרים הכלולים בספר "תורה אור": "הרבה מהם שם רבנו ז"ל [בעל התניא] בעצמו עין עיונו עליהם והגיהם והסכימה דעתו הקדושה להביאם לבית הדפוס" (אגה"ק ה"צמח צדק", ברוקלין, תשע"ג, אגרת כד, עמ' מב). בשעה שטרח ה"צמח צדק" בעריכת הספר ובהגהתו, לא עסק בשום עניין אחר, ואף לא השיב תשובות בהלכה בכתב או בעל פה, זאת מגודל הטרדה והאחריות שהיו לו בהתקנת כתבי זקנו בעל התניא (שם, עמ' מא).
חותמות וחתימות: * חתימות בעלות בכת"י של "הרבני אברהם ישעי' יצחק קלייטשקע ממעזריטש פלך שעדליץ", בשני דפי השער * חותמות בעלות של יוסף בן אהרן חאזאנאוויטץ (ד"ר יוסף חזנוביץ, 1844-1919; רופא ציוני וביבליופיל, ממייסדי "מדרש אברבנאל", כיום הספרייה הלאומית של ישראל), בדפים אחדים.
[1], קסז דף. ללא דף אחרון עם "לוח הטעות והתיקון". 22 ס"מ. הספר עבר שיקום מקצועי. מצב טוב-בינוני. כתמים ובלאי. קרעים חסרים וסימני עש במרבית הדפים, עם פגיעות בטקסט, משוקמים במילוי והשלמת נייר. חותמות ורישומים. כריכת עור חדשה ונאה.
ספר "תורה אור" הוא מהספרים האחרונים שנדפסו ברוסיה טרם סגירתם של כל בתי הדפוס היהודיים בשנת תקצ"ז (1837), בעקבות הלשנת המשכילים. מאז ואילך הורשו להתקיים רק שני בתי דפוס, בווילנה ובז'יטומיר, שעמדו תחת פיקוח חמור של השלטון הצארי. מעבר לשער הראשון בעותק שלפנינו, רישום צנזור בעט וחותמת צנזורה. חלקו השני של הספר, על חומשים ויקרא-דברים, נדפס (במתכונת אחרת בשם "לקוטי תורה") כ-12 שנים לאחר מכן, בז'יטומיר שנת תר"ח (ראה פריט 42).