חיבורים קבליים בכתב-ידו של רבי מנחם מענדל משקלוב – ביאורי הזוהר, ביאור על ספר הפליאה וליקוטים – ליטא וארץ ישראל ...

חיבורים קבליים בכתב-ידו של רבי מנחם מענדל משקלוב – ביאורי הזוהר, ביאור על ספר הפליאה וליקוטים – ליטא וארץ ישראל, שנות התק"נ-תק"ע בקירוב

כרך של חיבורים שונים בכתב-ידו של המקובל הגאון רבי מנחם מענדל משקלוב תלמיד הגר"א מווילנא: ביאורי הזוהר, ביאור על ספר הפליאה וליקוטים שונים בענייני קבלה, בהם גם ליקוטים מרבו הגר"א מווילנא. [ליטא וארץ ישראל, שנות התק"נ-התק"ע בקירוב].
כתיבה אוטוגרפית של המחבר, עם מחיקות והוספות. בדף מז/1 ציור עיגולים, ובדף מז/2 נכתב: "אם תעשה עיגול גדול שיהא מקיף ז' עיגולים... כמו הציור שבעבר לדף".
כתב-היד כולל: ביאורי הרמ"מ על ספר הזוהר; ביאור על ספר הפליאה (דפים מב-פה); ליקוטים שונים, בהם גם ליקוטים מהגר"א. הדפים והחיבורים שלפנינו נכתבו על ידו לאורך תקופות שונות, ונכרכו לפנינו יחד. החיבור על ספר הפליאה נכתב כנראה עוד בחיי-חיותו של רבו הגדול הגר"א מווילנא (לפני תשרי תקנ"ח), שכן הוא מוזכר בו בברכת החיים ("כמ"ש אדמ"ו הגאון נר"ו" - דף ס/2; אזכור נוסף של הגר"א מופיע בדף עד/1: "כמו ששמעתי מאדמ"ו וכתבתי זאת בפי' על המגילה...").

הליקוטים בהמשך הכרך, ואולי אף הדפים שבתחילתו, נכתבו בתקופה שלאחר פטירת רבו, שכן הוא מוזכר כבר בברכת המתים (ראו דף ק/1: "מכ"י אדמ"ו הגאון ז"ל"), כנראה בעת מגוריו בעיר הקודש צפת (בין השנים תקס"ט-תקע"ו בקירוב, קודם שהתיישב בירושלים). באותם השנים היה הגרמ"מ מתבודד בהרי הגליל לעסוק ברזי חכמת הקבלה, וזכה לגילויים גדולים ונוראים. בכתב-היד שלפנינו, בדף עב/2 כותב הרמ"מ: "הנה זאת אינו מובן לי... ויגעתי ולא מצאתי אך בחלום הוגד לי...". רבי אריה ליב פרומקין מספר, בתולדות רבי מנחם מענדל משקלוב (תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 160), על הייסורים הרבים והצרות שעברו על רבי מנחם מענדל בהקמת היישוב האשכנזי בארץ ישראל, ובהם מאסרים וסחיטת כספים בידי המושלים הישמעאלים – "ועם כל זה לא פנה לבו רגע מתורה הקדושה, ויחל לסדר את חדושיו ופרי עשתונותיו בחיבוריו הקדושים בנגלות ובנסתרות, וחבר עשרה ספרים בחכמת האמת, כמובא בספר פאת השלחן, ובעוה"ר לא יצאו לאור עולם, ורובם אכלם שיני העת, ועלו בתהו ויאבדו, והמעט הנותר עמוקים מאד וקשה להבינם, כי דרכו היה לקצר כדרך רבו הגאון ז"ל". בהמשך מספר רא"ל פרומקין, כי הוא זכה לקנות את כתבי היד של חלק מחיבורי הרמ"מ, ובראש הרשימה הוא מתאר כתב-יד של פירוש על הזוהר [יתכן שהוא מתכוון לכרך שלפנינו]: "החבורים אשר זכיתי לקנותם והמה מכתב ידו הקדוש, הם: א] פירוש על הזהר ועל תמונת האותיות, אשר כתבו בעיה"ק צפת...".

כתבי-היד שהוזכרו אצל פרומקין, נקנו בהמשך ע"י הגאון המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו, שחותמתו מופיעה בדף המגן של הכרך שלפנינו. בדף המגן הנ"ל נרשם בכתב-יד: "כ"י הגאון ר' מענדל תלמיד הגר"א" (כפי הנראה, בכתב ידו של רבי שמואל לוריא, שכתב-היד נשלח אליו לחו"ל מאת רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו. גם רישומי העריכה של ה"ליקוטים" נעשו כנראה בידי ר"ש לוריא, ראו דף צז/2 בכתה"י שלפנינו, וראו להלן). כתב-היד מוספר, כנראה בידי אחד מהשלושה: פרומקין, רנ"ה הלוי או ר"ש לוריא, אולם כיום חסרים בו דפים רבים, שנתלשו ממנו במשך השנים. כפי הנראה, כתב-היד עם הפירוש על תמונת האותיות – פריט 133 במכירה זו – היה כרוך בתחילה יחד עם כתב-היד שלפנינו, שכן ברשימת פרומקין הוא מזכיר אותם יחד (ראו לעיל).

[93] דף (הכוללים את הדפים הממוספרים: ג-יט, כב-כה, ל-לג, לה-לו, לח-צח, ק-קד דף. חסרים הדפים: א-ב, כ-כא, כו-כט, לד, לז, צט). 21.5 ס"מ. מצב בינוני. כתמים. קרעים חסרים וסימני עש רבים, עם פגיעות בטקסט. שיקומים בהדבקת נייר ובנייר דבק חומצי (סלוטייפ). כריכה חדשה.

תוכן כתב היד שלפנינו בא כולו בדפוס (רובו בשנים האחרונות). הביאור על ספר הפליאה נדפס באופן חלקי במאסף "ישורון" (כרך ו, אב תשנ"ט, עמ' רכא-רלז, במאמר הרב בנימין זאב שוורץ, "פי' רבינו מנחם מענדל משקלוב זצ"ל על ספר 'פליאה' - כת"י", הכולל את הדפים מב-מט מתוך כתב-היד שלפנינו); לאחר מכן נדפס באופן מלא בספר "ביאורי הרמ"מ משקלאוו על ספר הפליאה" ("ביאורי הרמ"מ", חלק ב, בהוצאת מכון הגר"א, ירושלים-ניו יורק, תשע"ג, עם צילום פקסימיליה של דפים מב-פה מתוך כתב-היד שלפנינו); הביאורים על ספר הזוהר נדפסו בספר "כתבי הגרמ"מ" (חלק ב', ירושלים, תשס"א); הליקוטים מהגר"א ומרבי מנחם מענדל משקלוב נדפסו ברובם (בסדר שונה) בספרי רבי שמואל לוריא: "מים אדירים" (וורשא, תרמ"ו), "ביאורי אגדות" (סוף פ"ק דמגילה, וורשא, תרמ"ו), ועוד; ליקוטים נוספים מהרמ"מ נדפסו (מתוך כתב-היד שלפנינו) במאסף "ישורון" (כרך ה, אדר תשנ"ט, עמ' קעא-קעח) תחת הכותרת "ליקוטי רבי מנחם מענדל משקלוב – כת"י".

מקור:
1. אוסף רבי אריה ליב פרומקין, ראו ספרו: תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 160.
2. גנזי המקובל רבי נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו (חותמתו מופיעה בראש הכרך. ראו תולדות חכמי ירושלים, שם, הערה 3 – הערה מהגרי"מ חרל"פ: "ביד הרב המקובל נפתלי הירץ הלוי אב"ד יפו זצ"ל, היה נמצא כת"י של הרמ"מ ביאורו על הזהר").
3. אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבאלד, פריז-ירושלים (שהעניק את הרשות להדפיסו בספר "ביאורי הרמ"מ", חלק ב, ירושלים-ניו יורק, תשע"ג).
4. פרופ׳ עזריה ריין, חתן אביגדור (ויקטור) קלגסבלד, לו הוענק כתב-היד במתנה מידי חותנו.

מצורף: ספר ביאורי הרמ"מ, חלק ב, על ספר הפליאה, ירושלים-ניו יורק, תשע"ג.

הגאון הקדוש רבי מנחם מענדל משקלוב (ת"ק בערך-תקפ"ז), מגדולי תלמידי הגר"א, מראשוני העולים ב"עליית תלמידי הגר"א" ומייסד הקהילה האשכנזית הפרושית בירושלים. שימש את הגר"א מווילנא בשנותיו האחרונות, קרוב לשנתיים, וקיבל ממנו רבות בנגלה ובנסתר. על תקופה מיוחדת זו בחייו, כותב רמ"מ: "וה' נתן לי חן בעיניו ושמשתי אותו בכל כוחי, וכל אלו השתי שנים פחות שליש שהייתי אצלו לא זזתי ממנו, ואחזתיו ולא ארפנו, ולא משתי מתוך אהלו יומם ולילה, באשר הלך הלכתי, ובאשר ילין לנתי, ולא זזה ידי מתוך ידו כלל וכלל, ופתח הוא לי מפתח החכמה, ואמר לי כמה דברים פתחים יקרים...". כמה מחיבוריו של הגר"א נכתבו ונערכו על ידו, כגון הפירוש הידוע על משלי, הפירוש על הגדה של פסח, וההגהות ל"סדר עולם". לאחר פטירת רבו נטל על עצמו את עריכתם והוצאתם של חלק מכתבי-יד קדשו לאור, בהם חלקים מביאור הגר"א על השלחן ערוך. כיהן ברבנות בעיר חסלביץ. בשנת תקס"ח עמד בראש הקבוצה הראשונה מתלמידי הגר"א שעלתה לארץ ישראל. התיישב תחילה בטבריה, ולאחר מכן בצפת. בשנת תקע"ו עלה לירושלים ובה הקים מחדש את הקהילה האשכנזית. לאחר מאמצים מרובים השיג רשיונות בניה מהשלטון הטורקי לצורך שיקום בית הכנסת 'החורבה', וכן הצליח לאסוף כספים כדי לשלם לערבים את החובות הישנים על המקום (רק באלול תרכ"ד נחנך בית הכנסת 'החורבה', לאחר עיכובים רבים ושונים).
רבי מנחם מענדל נודע במיוחד בהשגותיו העמוקות והגבוהות בתורת הנסתר, ובימי שבתו בארץ ישראל חיבר חיבורים עמוקים בתורת הקבלה. תלמידו רבי ישראל משקלוב כותב בהקדמתו לספר "פאת השולחן" על חיבורים אלו ועל מחברם: "תלמיד מובהק של רבינו הקדוש, רב חביבי... החסיד המקובל הגדול המפורסם בעולם, כבוד מו"ה מנחם מענדיל זלל"ה מעה"ק ירושלם ת"ו, בעהמ"ח עשרה ספרים קדושים בנסתרות והמה בכתובים..." (פאת השלחן, בהקדמה, צפת, תקצ"ז). חלק מחיבוריו אלה נדפסו בשנת תשס"א תחת השם "כתבי הגרמ"מ", וחלקים נוספים נדפסו בסדרת ספרי "ביאורי הרמ"מ" (הוצאת "מכון הגר"א", ירושלים-ניו יורק, תשע"ב-תשע"ג) ובספר "משנת חסידים" (הוצאת "מכון הגר"א", ירושלים-ניו יורק, תשס"ו; ובמהדורה חדשה, ירושלים-ניו יורק, תשפ"א). חיבוריו אלו בקבלה, נזכרו גם על מצבתו בהר הזיתים בירושלים: "...המקובל הגאון המפורסם בדורו מו"ה מנחם מענדיל זללה"ה אשכנזי, אשר אזן וחקר ותקן יסודות באה"ק לתורה ולעבודה, וחבר ס' רזי דמהימנותא...".
בירושלים היה הגרמ"מ יושב כל שעות היום עטור בטלית ותפילין ועוסק בתורה בפרישות, בקדושה ובטהרה. בערבי שבתות היה יוצא מחוץ לירושלים לעסוק בקבלה בהתבודדות. בכתביו הוא מספר על חזיונות שמימיים, על סודות התורה שנגלו אליו משמים, ועל נשמת רבו הגר"א שהתגלתה אליו כדי להאיר עיניו בסודות התורה, פעם בכותל המערבי, פעם בקבר רחל ופעם בהר הזיתים. "וזקני ירושלם מספרים על הרמ"מ שאמר: אם יצטרכו לאפר פרה של משה יראה איפה הם, ואמרו עליו שהיה רואה בכל תשעה באב שני עמודים שחורים על הר הבית... ועוד כאלה ספרו לנו זקני הדור מפלאי הגאון הגדול הזה" (רבי אריה ליב פרומקין, תולדות חכמי ירושלים, ג, עמ' 161, בשם רבי יעקב משה חרל"פ). היה מתנגד חריף לחסידות עד סוף ימיו (מעניין לציין, כי אחד מחיבוריו בקבלה, הספר "מנחם ציון" (פרמישלה, תרמ"ה), נדפס והוצא לאור ע"י גדולי האדמו"רים בגליציה, שסברו בטעות שכתב-היד של החיבור מביא מתורתו של הרה"ק רבי מנחם מענדל מוויטבסק, שהתגורר אף הוא בארץ ישראל).