כתב-יד – ספר מנורת המאור – תימן, תק"ד-תק"ה – איורי המקדש וכליו

כתב-יד – ספר מנורת המאור – תימן, תק"ד-תק"ה – איורי המקדש וכליו

כתב-יד, ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב. [תימן], ב'נ"ה-ב'נ"ו לשטרות [=תק"ד-תק"ה 1745].

כתיבה תימנית. העתקה מלאה של ספר מנורת המאור ממהדורת ונציה ש"ד (כולל נוסח השער והקולופון). בראש כתב-היד הפיוט "ברכי נפשי את ה' ברכי איומה", ועמוד מפתחות (חלקי) לספר, ואחריהם כפולת עמודים עם איורי המשכן והמקדש וכליהם, מעוטרים בדיו אדומה. בעמוד הבא מופיע מזמור סז בתהלים ("למנצח בנגינות") בצורת מנורה, ולאחר מכן מתחילה העתקת החיבור. לאחר ההקדמה, בראש "הנר הראשון", רישום על תאריך תחילת ההעתקה: "ותהי התחלת מלאכת הקדש לחדש תמוז... שנת בנ"ה בניתי בית זבול לך..." [ב'נ"ה לשטרות, תק"ד ליצירה]. בדף קנח, בסוף "הנר השלישי" קולופון סיום: "נבצע זה הספר ביום ראשון לחדש שבט שנת ב'רוך נ'ותן התורה ו'בוחר בנביאים" [ב'נ"ו לשטרות, תק"ה ליצירה].

בסוף כתב-היד הוסיף המעתיק קטע מ"שערי אורה" ושני קטעים מספר תחכמוני לאלחריזי.
בעמוד הריק שלפני האיורים בראש כתב-היד, רישום בעלות: "...אני סעדיה בן מ"ו דאויד אבן מ"ו שלמה אל דמרמרי יצ"ו...". בראש דף א/1, רישום על קניית כתב-היד: "קנה יוסף ן' מוסי אלמהדמי... מן דאוד ן' סעיד אלצארם הזה אלמנורה בקרשין פראנצי... היום ב' ו' אדר ב'קי"א [=תק"ס 1800] אברהם בן מ"ו אהרן יצ"ו". רישום בעלות נוסף בדף יב/1.

ספר מנורת המאור התקבל באופן מיוחד אצל יהודי תימן, המכנים אותו בקיצור "מנורה". יהודי תימן נהגו לקרוא בספר בכל שבת ומועד בבית הכנסת, לפני אמירת "עלינו לשבח". על מנהג זה כותב המהרי"ץ (בתכלאל שלו): "וכבר נהגו העולם אחר פיטום הקטורת לשנות פרק אחד מפרקי מנורת המאור שחיבר מרנא הגאון מהר"י אבוהב ז"ל ללמד דעת לעם מוסריו הנעימים...". מנהג זה נשמר עד ימינו אצל בני תימן.

[5], קכג, [1], קכב-קלא, [1], קלד-שח, [1] דף (מספור דפים משובש מעט). 22 ס"מ. מצב משתנה בין הדפים, בינוני-טוב. כתמים, בהם כתמי רטיבות גדולים וכהים בחלק מהדפים. בלאי וקרעים. סימני עש וקרעים חסרים במספר דפים, עם פגיעה בטקסט (בעמודי האיורים שיקומים במילוי נייר והדבקה). כריכת עור מקורית, פגומה ובלויה.

מקור: אוסף משפחת גרוס, תל אביב, YM.011.070.