לא ניתן להפריז בחשיבותו של אוסף אביגדור (ויקטור) קלגסבלד, המשרטט קרוב לאלף שנות קיום יהודי בכל רחבי העולם – כאלף שנים של תרבות יהודית ותורנית, ספרותית ואמנותית.
אביגדור קלגסבלד ז"ל, אשר הלך לבית עולמו לפני כחמש שנים, היה מחשובי אספני האמנות היהודית במחצית השנייה של המאה ה-20 וחוקר יודאיקה בעל מוניטין. הוא יצר אוסף יוצא-דופן באיכותו שחלקים נרחבים ממנו עומדים כעת למכירה פומבית.
פריטים רבים באוסף פורסמו לאורך השנים בספרים ובמאמרים שחיבר מר קלגסבלד. כל פריט באוסף זכה לקיטלוּג מקצועי בידי מר קלגסבלד עצמו, אשר אף הוסיף על כך תיאור מפורט בכתב-יד רהוט בצרפתית, בליווי תמונות והסברים. התיאורים הללו סווגו לפי נושאים ונשמרו בתיקים, אשר עמדו לנגד עיני חוקרינו בכותבם את הקטלוג שלפניכם. מבין כלל מחקריו של מר קלגסבלד נציין את קטלוג כתבי-היד המרוקניים שפרסם בפריז בשנת 1980 – Catalogue des manuscrits marocains de la collection Klagsbald – וכן את ספרו A l'ombre de Dieu: dix essais sur la symbolique dans l'art juif, שראה אור בבלגיה בשנת 1997. קלגסבלד נמנה גם עם מייסדי המוזיאון לאמנות ולהיסטוריה של היהדות בפריז (mahJ), והוא אשר חיבר את קטלוג אוסף קלוני השמור היום במוזיאון, ואשר הוצג במוזיאון ישראל בשנת 1982.
הקטלוג שלפניכם כולל מבחר כתבי-יד, ספרים חשובים במהדורותיהם הראשונות והנדירות, עותקים מיוחסים ומוגהים, מכתבים וחתימות ממזרח וממערב, כולם יקרי-המציאות. מבין מאתיים הפריטים שבקטלוג, נזכיר מספר כתבי-יד עתיקים, דוגמת "ספר הפליאה" שנכתב בטריפולי (לבנון) בשנת רנ"ז (1497), "מושב זקנים" שנכתב בקרוטונה (איטליה) בשנת רל"ד (1473) – לשעבר כת"י ששון 409, "מדרש הגדול" שנכתב על ידי רבי דוד בן בניה הסופר המפורסם מצנעא, תימן, רל"ג (1473), ומספר כרכים של פסקי-דין ממרוקו, הכוללים מאות אוטוגרפים ואלפי חתימות מחכמי מרוקו בערים השונות. באחד הכרכים מצוי מכתב בכתב-יד קדשו ובחתימתו של ר' חיים בן עטר, ה"אור החיים" הקדוש (מקורם של פריטים רבים באוצר הספרים וכתבי-היד של משפחת אבן צור בפאס).
בין כתבי-היד על קלף נמנים סידורים מעוטרים ומאוירים, כדוגמת סדר תיקוני שבת לאר"י מעשה ידי הסופר והמאייר משולם זימל מפולנא (וינה, תע"ד, 1714) וכמה הגדות מאויירות בסגנון אסכולת מורביה. ספרים עם הגהות בכתב-יד הכוללים ספר "זוהר חדש" – העותק האישי של המקובל רבי משה זכות – הרמ"ז, עם הגהותיו ועם חתימת החיד"א, כתב-יד "ספר הכוונות" בעריכת המקובל רבי נתן נטע הנובר, עם חתימתו והגהות רבות בכתב-ידו, וכתב-יד "פרי עץ חיים", שנכתב על ידי הסופר רבי משה מלובמלא, והיה שייך לרבי אברהם גרשון מקיטוב – גיסו של הבעש"ט. כן כולל הקטלוג כתבי-יד של חיבורים שלא נדפסו, בהם חיבור מתלמיד ה"פני יהושע" עם מכתב סמיכה מקורי מרבו – רבי יהונתן אייבשיץ, וכן חיבור חסידי עם מכתבי הסכמה מקוריים מאת האדמו"ר רבי מרדכי דוב מהורוניסטייפול ובניו הקדושים.
במלאת 16 שנים להיווסדו ובקטלוג ה-100 שלו, כבוד גדול הוא לבית המכירות "קדם" להעמיד למכירה פומבית את אוסף קלגסבלד. אנו שואפים – ונמשיך לשאוף – להציע ללקוחותינו פריטים נדירים וחשובים, ולהציגם בקטלוגים איכותיים ומדויקים. גם בקטלוג שלפניכם השתדלנו לקיים שאיפה זו.
|
פריט 54:
כתב-יד, חיבור מאת הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ, עורך ה"תשואות חן" ו"שבחי הבעש"ט" – שמועות מהבעש"ט ותלמידיו – כולל ...
עוד...
|
|
|
נמכר ב: $30,000 (₪107,490)
₪107,490
מחיר פתיחה:
$
12,000
הערכה :
$20,000 - $25,000
עמלת בית המכירות: 25%
מע"מ: 18%
על העמלה בלבד
משתמשים ממדינות אחרות עשויים לקבל פטור ממע"מ בהתאם לחוקי המס המתאימים
|
כתב-יד, חיבור מאת הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ, עורך ה"תשואות חן" ו"שבחי הבעש"ט" – שמועות מהבעש"ט ותלמידיו – כולל מכתב הסכמה מקורי בכתב-ידו וחתימתו של האדמו"ר רבי מרדכי דוב טברסקי מהורניסטייפול, ומכתבים בחתימות בניו וחתנו של רבי מרדכי דוב
שריד מעריכת רבי יהודה ליב מליניץ לספר "שבחי הבעש"ט"
הרה"ק רבי יהודה ליב מליניץ, תלמידו המובהק של רבי גדליה מליניץ, היה שותף לאביו בעריכת ספרו הנודע "שבחי הבעש"ט". הספר נדפס לראשונה בשנת תקע"ה, תחילה בקאפוסט – על ידי המדפיס ר' ישראל יפה, בעילום שם המחבר; ולאחר מכן באותה שנה בברדיטשוב, על ידי המדפיס ר' שמואל סג"ל, בהזכרת שם המחבר ובתוספת הקדמה מאת בנו – רבי יהודה ליב; וסמוך לכך בתרגום ליידיש באוסטרהא-קוריץ, תקע"ה-תקע"ו (על היחס בין המהדורות השונות, ראו: הרב יהושע מונדשיין, מבוא לשבחי הבעש"ט במהדורתו, ירושלים תשמ"ב).
בהקדמתו למהדורת ברדיטשוב כותב רבי יהודה ליב, המכנה את עצמו "המעתיק בן המספר", על חלקו בהעתקה ובעריכת הספר, וכותב כי אביו ביקש ממנו שיוסיף אחרי כל סיפור דבר-תורה משלו כדי לעורר את הקוראים: "...היות אמת וצדק שפקוד פקדתי מאדוני אבי מורי זללה"ה להעתיק הסיפורים הללו ולתקן הלשון במקום שצריך תיקון, וצווה עלי לכתוב אחר כל סיפור וסיפור איזה דברי תורה בהבנת הפסוק או בדברי חז"ל כפי אשר יחונני הש"י לפי קט שכלי... להצדיק את הרבים לעוררן לאהבת המקום...". רבי יהודה ליב מוסיף שבינתיים נדפסו הסיפורים "כפשטן", כלומר ללא תוספת חידושי התורה שלו. הוא כותב שהוא מודה ומשבח על כך שנדפסו, שכן בכך לפחות לא יאבדו הסיפורים מן העולם, ומוסיף את תקוותו למלא את רצון אביו: "והנה הכתבים הללו נעתקו מאיש לאיש עד שנדפסו כפשטן ואני נותן שבח והודיה למקום ב"ה על זה, שהגם שעדיין לא נשלמה כוונתי בשלימות, עם כל זה אחזיק טיבותא... שיצאו מאחריות האבידה בזה שנתפזרו בעולם, וברצות השם כאשר אתקן הכל כפקודת אבי ז"ל...". בסופו של דבר, מלאכתו זו של רבי יהודה ליב לא נדפסה, וכנראה לא הושלמה.
בכתב-היד שלפנינו מופיע קטע ייחודי, שנראה כי השתמר ממלאכת העריכה של רבי יהודה ליב לספר "שבחי הבעש"ט", בהתאם לבקשת אביו להוסיף לכל סיפור דבר תורה. בדף כג2 מופיעה כותרת בראש דרוש על פרשת מקץ: "זה שייך לסיפור שבא להבעהש"ט בעל עבירה וקבלו בסבר פנים יפות ואח"כ בא איש נכבד ולא קיבלו". זהו בעצם תיעוד יחיד לכך שרבי יהודה ליב החל להכין דברי תורה שיתאימו לסיפורים על הבעש"ט. למעשה, גם הסיפור שעליו הוא מכוון איננו מופיע במהדורות הנדפסות של "שבחי הבעש"ט". סיפור דומה על הבעש"ט השתמר בספר פרי חיים על מסכת אבות (ד, ד), להרה"ק רבי אברהם חיים מזלאטשוב: "שמעתי בשם הבעש"ט שהיה מקרב אף בעלי עבירה שלא היה בגדלות ומרחק בעלי תורה שאינם בעלי עבירה שהיו בגדלות, ואמר שזה שהוא בעל עבירה ויודע מזה שהוא בעל העבירה ומחמת זה הוא שפל בדעתו – הש"י עמו, כי הוא השוכן אתם בתוך טומאתם, אבל בזה אף שאינו בעל עבירה והוא בגדלות – אין הש"י עמו, כי אין אני והוא יכולין לדור...".
יש לציין עוד כי אחד הסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" מובא בשמו של רבי יהודה ליב: "שמעתי מבני מ' ליב שיחיה..." (שבחי הבעש"ט, מהדורת רובינשטיין, ירושלים תשנ"ב, עמ' 119). עוד יש לציין כי חלק ניכר מהסיפורים ב"שבחי הבעש"ט" מקורם ברבי גדליה מליניץ, רבו של רבי יהודה ליב (רובינשטיין, במבוא למהדורתו, עמ' 30, הערה 19, כותב: "למעלה משליש מן הסיפורים שב'שבחי הבעש"ט' שמקורם ידוע, הושמעו מפיו של ר' גדליה").
עוד על רבי יהודה ליב מליניץ ועל הקשר שלו לעריכת הספר "שבחי הבעש"ט", ראו: אברהם רובינשטיין, הערות לס' "שבחי הבעש"ט", סיני, פו, א-ב (תשרי-חשון תש"מ), עמ' סב ואילך.
