כתב יד, שו"ת בדיני חליצה ע"י שליח – קייב, תרפ"ו

כתב יד, שו"ת בדיני חליצה ע"י שליח – קייב, תרפ"ו

כתב-יד, דיון הלכתי בדין חליצה על ידי שליח, מאת רבי מנחם לייב לעווין. [קייב], תרפ"ו [1926].

הדיון פותח בשאלה: "בשנים האחרונות אלה נתעוררה השאלה מה נעשה לאחיותנו, ליבמות אלה הזקוקות לחליצה ואין באפשרן בשום אופן להחליף מסבות לא תלויות בהן? במה כחא דהיתרה עדיף לחלצם מכבלי העגון לבלי ישארו אלמנות צרורות עד יום מותן?". הכותב מדגיש בהמשך שהוא אינו רב, אך יש לו "מעין חולשה לענינים אלה", ולכן השקיע את עצמו בספרי הלכה כדי למצוא פתרון. רוב דבריו מכוונים להראות כיצד נחלצו רבנים בכל הדורות להצלתם של אומללים, וכמה מדובר בעניין של חיי נפשות.
מעבר לדף הראשון, פניה אל הנמען (במקום שם הרב נותר מקום ריק) "המחי' חיים הוא יתן חיים ברכה ושלום להרב הגאון... אב"ד במאסקוא, אתכבד להציע בזה לפני כ"ת שאלתי ותשובתי... והנני חותם... מנחם לייב לעווין יליד ניעזין תושב קיעב".

4 דף. 36 ס"מ. מצב טוב-בינוני. כתמים. סימני קיפול. קרעים בשוליים ולאורך סימני הקיפול, עם מספר פגיעות בטקסט, משוקמים בחלקם בנייר דבק.

פולמוס חליצה ע"י שליח
לאחר ירידת "מסך הברזל" על יהדות רוסיה, גרם הדבר לבעיות עגינות קשות ברחבי תבל, אלמנות עריריות הזקוקות לחליצה, לא יכלו להפגש עם החולץ אחי-הבעל, מכיון שעפ"י המקובל אי אפשר לקיים חליצה ע"י שליח. בשנת תרפ"ז נדפס הספר "אב בחכמה" מאת הגאון רבי אברהם אהרן יודלביץ מזקני רבני ארה"ב, בו הוא יצא לחדש חליצה ע"י שליח במקרים כאלו, אולם הצעתו עוררה פולמוס הלכתי עז ופסקו נדחה ע"י גדולי הרבנים בדורו, בהם הגרח"ע מווילנא ואחרים. לפי המסופר הגרא"א יודלביץ חזר בו בסוף ימיו מפסק זה (ראה: קובץ כרם שלמה, שנה יט, גליון ב, עמ' נה – בשם הקדמת ספר "עם נקודות הכסף", ירושלים, תר"צ). במכתב שלפנינו משנת תרפ"ו, הועלתה לראשונה ההצעה הזו של חליצה ע"י שליח, ויתכן שהמכתב שלפנינו הוא שעורר את הרב יודלביץ להכנס להיתר דחוק זה.