ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א / נפש החיים לרבינו חיים מוולוז'ין – מהדורות ראשונות – ווילנא והורודנא, תק"פ / תקפ"ד

ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א / נפש החיים לרבינו חיים מוולוז'ין – מהדורות ראשונות – ווילנא והורודנא, תק"פ / תקפ"ד

שני ספרי יסוד מתורת הגר"א ותלמידו רבי חיים מוולוז'ין, מהדורות ראשונות, כרוכים בכרך אחד:

1. ספר "ספרא דצניעותא", עם פירוש הגר"א. ווילנא והוראדנא, דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, [תק"פ 1820].

המהדורה הראשונה של ביאור הגר"א לספרא דצניעותא. ספר זה הינו אחד מספרי היסוד להבנת וידיעת שיטת הגר"א בקבלה.

החיבור הובא לדפוס על ידי נכד הגר"א ותלמידו רבי יעקב משה מסלונים (בן רבי אברהם בן הגר"א). בראש הספר הקדמה ארוכה מאת רבי חיים מוולוז'ין. זו ההקדמה האחרונה שכתב רבי חיים לאחד מספרי הגר"א (הוא נפטר בשנה שלאחר הדפסת הספר, שנת תקפ"א). לאחר הקדמתו של רבי חיים מופיעה הקדמת המו"ל רבי יעקב משה מסלונים. שתי הקדמות אלה מכילות חומר רב ערך לתולדות הגר"א ומובאים בהן שבחים מופלגים עליו ותיאורים על גדלותו בנגלה ובנסתר.

בעותק שלפנינו מופיעה הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפני הקדמת המו"ל רבי יעקב משה מסלונים, בדומה לשני עותקי הווריאנט שנרשמו במפעל הביבליוגרפיה (רשומה 177999).

2. ספר "יראת ה' לחיים – נפש החיים", מאת רבי חיים מוואלוז'ין, גדול תלמידי הגר"א מווילנא. ווילנא והוראדנא, דפוס מנחם מן בן ברוך ושמחה זימל בן מנחם נחום, תקפ"ד [1824]. מהדורה ראשונה.

"יראת ה' לחיים – קונטרסים [בדברי מוסר] מכתבי... מו' חיים נ"ע האב"ד ור"מ דק"ק וולאזין. אשר יקרא... בשם... נפש החיים...". הקדמות מבניו רבי יצחק מוולוז'ין ורבי יוסף משרשוב. הסכמות רבני ווילנא, רבי שאול קצנלבוגן ורבי אברהם אבלי פאסוואלער.

מספרי היסוד של תורת הגר"א ותלמידיו, בדרכי ההנהגה ועבודת ה' טהורה על פי תורת הנגלה והנסתר [חלקים רבים מהספר נכתבו כתשובה ומענה לדעות תנועת החסידות, לפי דרכם ושיטתם של הגר"א ותלמידיו]. המחבר רבינו חיים מוולוז'ין החשיב את ספרו זה יותר מכל כתביו המרובים בהלכה, ולפני פטירתו ציוה את בניו שיזדרזו להוציאו לאור. הספר נערך והובא לדפוס על ידי בנו הגאון רבי יצחק מוולוז'ין ועל ידי בן-אחותו הגאון המקובל רבי אברהם שמחה מאמציסלב, ששימשו שניהם כראשי הישיבה בוולוז'ין.

בדפי השער ובדפים נוספים של שני הספרים חותמות: "לה' הארץ ומלאה ש' צוקערמאן"; וחותמות נוספות שלו בלועזית [הגביר רבי שמריהו צוקרמן ממוהילוב, חותנו ורבו של רבי דוד פרידמן אב"ד קארלין].

בדף המגן הקדמי והאחורי של הכרך, רישומי בעלות של "יוסף מלמד חסיד" מווילנא ורישומים נוספים.

שני ספרים בכרך אחד. ספרא דצניעותא: [6], נט, [3] דף. נפש החיים: [6], יז; י; ח, [1]; ד; יז דף. 22 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים רבים, בהם כתמים כהים, עם פגיעה בטקסט. בלאי וקמטים. קרעים וקרעים חסרים, בהם קרע עם פגיעה קלה בטקסט באחד מהדפים, משוקם בהדבקות נייר. סימני עש מעטים. חותמות ורישומים בכתב-יד. כריכה עתיקה, עם פגמים.

וינוגרד, אוצר ספרי הגר"א, מס' 696; 1417.

ספרא דצניעותא עם ביאור הגר"א – סגולתה של המהדורה ראשונה

על קדושתה וסגולתה של מהדורה זו, שנדפסה על-ידי יהודים יראי-שמים, מובאים הסיפורים הבאים: הגאון רבי שמריה גריינמן סיפר בשם ה"חזון איש": "מעשה שהיה בדיבוק אחד בדור הקודם, שהביאוהו לאחד מן הצדיקים, ונאספו שם כל בני העיירה, ואמר אותו צדיק: בואו ואראכם דבר פלא. נטל אותו צדיק שני ספרים שוים (היה זה ספרא דצניעותא או ספר יצירה), אחד שנדפס בדור שלפניהם ואחד שנדפס באותו דור, עטפם בנייר ונתנם לבעל הדיבוק, באופן שלא היתה אפשרות להכיר מה שבתוך העטיפה. והנה זה פלא, בעל הדיבוק נטל ספר אחד וחבקו וגיפפו, ומהספר השני נרתע באומרו: 'איני יכול לנגוע בו!' לאחר הדברים, גילה אותו צדיק פשר הדבר, כי את הספר שהודפס בדור שלפניהם לא היה הדיבוק יכול לקחתו, מחמת קדושתו, משום שנדפס ע"י מדפיסים יראי שמים, ואילו הספר השני נדפס בבית דפוס שעבדו בו יהודים שנתפסו להשכלה" (מעשה איש, חלק ה', עמ' קכב – בשם רבי שמריהו גריינימן בשם החזון-איש).

סיפור דומה סיפר רבי שמואל דוד הכהן מונק (אב"ד הקהילה החרדית בחיפה), בשם חכם ספרדי ממקובלי ירושלים, שבא לפניו דיבוק והניח עליו ספר ביאור הגר"א על ספרא דצניעותא, על-פי קבלה שהיתה בידו, ולא הועיל כי הספר היה מהדפוס השני. שוב הניח עליו ספר מהדפוס הראשון ונתרפא (זכור לדוד, חלק ב', עמ' קנט). עוד מובא שם בשם הגאון רבי אליעזר גורדון מטלז, שנתנו ביד דיבוק אחד את הספר הנ"ל מדפוס ראשון, נזדעזע ה"דיבוק" וזעק בחרדה: "דער ווילנער! דער ווילנער!" [הווילנאי! הווילנאי!]. אח"כ נתנו לו ספר מדפוס שני ולא נרעש כל כך (זכור לדוד, שם).

תגובת רבי חיים מוולוז'ין לחסידים יושבי "הפלכים הרחוקים"

בהקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא מופיעים ביטויים חריגים בחריפותם כנגד האשמות שהגיעו מחוגי החסידים שב"פלכים הרחוקים", לפיהן הגר"א לא החשיב את האר"י במיוחד, וכן שהוא לא עסק בלימוד הזוהר הקדוש.

רבי חיים מוולוז'ין מגיב לכך בהקדמתו: "אשר תשוח עלי נפשי ויקד יקוד בלבי כאש בוערת... דבת רבים בורים וריקים בפלכים הרחוקים [ככל הנראה, גלילות ווהלין ופודוליה שבאוקראינה] אשר לא ראו אור תורתו וקדושתו מימיהם, אנשי בלי עול בפה ולשון מדברת גדולות להטיל מום בקדשי שמים... רבינו הגדול נ"ע, באמרם שהרב הקדוש די רוח אלהין קדישין בי' האריז"ל לא הוכשר בעיניו ח"ו... מהם אשר מעמיקים יותר לדבר סרה לומר שגם הזוה"ק לא הוכשר בעיניו ח"ו לקבוע בו עסק לימודו מימיו. תאלמנה שפתי שקר הדוברות עתק על צדיק יסוד עולם, יתפרכון, יתחרשון, ישתתקון, לא תהא כזאת בישראל...".