אוסף מכתבי רבני רוסיה הסובייטית – אל הראי"ה קוק בארץ ישראל – שנות התר"צ

אוסף מכתבי רבני רוסיה הסובייטית – אל הראי"ה קוק בארץ ישראל – שנות התר"צ

אוסף גדול של מכתבי רבנים, דיינים, שו"בים ומורי הוראה ברוסיה הסובייטית, שנשלחו אל הגאון רבי אברהם יצחק הכהן קוק רבה הראשי של ארץ ישראל ומראשי "ועד העזרה ליהודי רוסיה" של רבני ארץ ישראל. ערים שונות ברוסיה ואוקראינה, תרצ"ג-תרצ"ה [1933-1935].

רוב המכתבים נכתבו מתוך מדינת רוסיה, בתקופת שלטון האימים של סטאלין שהלך והחריף באותן השנים. הרבנים מגוללים בהרחבה את הרדיפות הקשות ואת מסירות הנפש לשמירת הדת, למרות התנאים הנוראים של רעב עוני ומחסור. הם מפצירים ומתחננים לתמיכה חומרית, ומבקשים עזרה בהשגת אשרות עלייה לארץ ישראל. כמה מהמכתבים כוללים חידושים שונים בתורה והלכה.

בין כותבי המכתבים, רבנים חסידיים מחסידי חב"ד, טשרנוביל, רחמסטריבקה, טשורטקוב, ברסלב ועוד – בהם מכתבים מאת חשובי רבני חב"ד מחסידי אדמו"ר הרש"ב ואדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש: רבי אליעזר משה מדייבסקי אב"ד חאראל, רבי אברהם לוי (לוי'ק) סלאווין אב"ד כותאיס, ועוד.

באוסף:

• מכתב על גבי גלויית דואר, מאת רבי אליעזר משה מדייבסקי אב"ד חאראל. סנובסק (מחוז צ'רניגוב), [תרצ"ג 1933].

רבי אליעזר משה מדייבסקי נולד בשנת תר"ט לאביו רבי אברהם אב"ד חאראל, ובשנת תרמ"ח עלה על מקומו ברבנות העיר חאראל. מזקני חשובי רבני חב"ד ברוסיה ומראשי העוסקים בענייני הכלל בשליחות הרבי הרש"ב והרבי הריי"צ מליובאוויטש.

מכתבו זה נשלח לחיפה אל "ידיד נפש.. הרב המשכיל...שלמה בנימין הלוי", בזקנותו ובשעת חוליו. במכתב הרב מדייבסקי מתאר את מצבו הקשה והרעוע ומבקש תמיכה וסעד: "...הנני עוד חולה גדול ה' ירחם ומחוסר פרוטה. והוצאות מרובים... ותמסרו גם זאת לידידנו הרה"ג קוק... וחלילה להקל בדבר זה... כי ממש בנפשי הוא... כנפש ידידו דו"ש ק' אמ"מ [אליעזר משה מדייבסקי]".

– המכתב נשלח אל הראי"ה קוק במצורף לשני מכתבים נוספים מארץ ישראל: מכתב מאת רבי שלמה בנימין הלוי דבורצקי[?] מחיפה (מקבל המכתב מרוסיה של הרב מדייבסקי), ומכתב מאת רבי מרדכי שמואל קרול רבה של כפר חסידים.

• מכתב מאת רבי אברהם לוי (לוי'ק) סלאווין אב"ד כותאיס. כותאיס (גרוזיה), שבט תרצ"ד [1934].

רבי אברהם לוי (לויק) סלאווין אב"ד כותאיס (תרנ"א – נספה בסיביר תש"ג בערך). מתלמידי ישיבת "תומכי תמימים" בליובאוויטש. נסמך לרבנות ע"י הגאון הרוגצ'ובר. כיהן בתחילה ברבנות בעיר הולדתו באברויסק, ולבקשת רבו הרבי הרש"ב מליובאוויטש נסע בתרע"ז לשמש ברבנות בקולאשי שבגרוזיה. בהמשך החליף ברבנות כותאיס את החסיד רבי שמואל לוויטין. בשל פעילותו בהפצת היהדות ובהקמת ישיבות ומוסדות חינוך, נאסר ונשלח לסיביר, שם נעלמו עקבותיו.

במכתב רבי לויק משתדל בענין השגת אשרות עליה עבורו ועבור בני ביתו: "באתי להודיע לכתרה"ג ששמי המדויק בפאספארט הוא אברם איסראילאוויץ סלאווין... בפי כל אני נקרא עוד שם נוסף, דהיינו אברהם לויק, ובזה השם מכירים אותי חברי ברוסי', ויכול להיות שמסרו לכתרה"ג את השם הזה... ובן נ"ג שנים אני נכתב בפאספארט [כנראה שהקדים את תאריך לידתו במסמכים הרשמיים כדיי להשתמט מגיוס לצבא הרוסי]... גם יודעיני על דבר בני ביתי, כי קשה עלי להניח אותם [ברוסיה ולעלות ארצה], כי בזמן שאני פה אני משגיח עליהם בעינא פקיחא, ואני מחזק אותם שיוכלו לעמוד בפני כל הנסיונות מבית ובחוץ וכו', ואם אני נוסע ה' יודע אם יוכלו לעמוד וכו'... ענין גדול להשתדל עבור בני ביתי... אברהם לויק חופ"ק כותאיס".

• מכתב ארוך מאת רבי ישראל משה איטקין שו"ב ומוהל בעיירה מהלין. מהלין (פלך צ'רניגוב, מחוז בריאנסק), סתיו תרצ"ד [1933]. רבי ישראל משה ב"ר יעקב אריה איטקין הוא כנראה מבני המשפחה החב"דית הנודעת – משפחת איטקין, שעליה נמנים, בין היתר, רבי שיימאן איטקין אב"ד רומנובקה (חתנו וממלא מקומו של רבי ישראל ליב ינובסקי אב"ד רומנובקה וזקנו של הרבי מליובאוויטש), בן רבי יואל איטקין אב"ד אלכסנדריה, בן רבי שלמה איטקין אב"ד סטראדוב (השוכנת בפלך בריאנסק מרחק לא רב מהעיירה מהלין), אחיו של רבי פסח איטקין ממלסטובקה, חסיד האדמו"ר הזקן מליאדי, ונכד הגאון רבי ליב חריף אב"ד הומיל.

במכתבו, משנת תרצ"ד, רבי ישראל משה מגולל בהרחבה את החיים הקשים לאחר המהפכה הסובייטית, העוני והרעב, נטישת הדת וכו' וכו', ומציין גם מעט מקורותיו, בגיל שמונים שנה: "...הייתי שו"ב שישים שנה רצופים בעירינו מהלין... וברוך המקום נכנסתי לרשת את השו"ב מאבי מורי זצ"ל, שהיה שו"ב בעירינו מהלין... שברוך המקום לא יצאה מכשול מתחת ידי כי הייתי שו"ב מומחה ומוחזק באומנתי מפורסם בכל סביבותינו, וגם מוהל מפורסם עד היום ועד בכלל... אך ב"ה עירינו בכלל נבדלה מכל העירות שנטורי קרתא המה משרתי הרשות כונתם לעקור את הכל... ומי שיש לו נקודת היהדות בלבבו מקיים מצות מילה בחשאי בשני אנשים. ואנוכי כל ימיי הייתי עסקן גדול בצרכי העניים לפקד על מלמדים לת"ת ולהלבשה ולהנעלה, למי שהיה ראוי ללימוד בישיבות השתדלותי היה להכין אותו לבא לישיבה... הכל על ידי... וכן בדמי צדקה שהיו קבועים... הייתי המאסף... לרחם על ימי זקנתי שבן פ' שנים אנוכי היום, שכל כלי בית שלי מכרתי, והכרים והכסתות מכרתי, ותכשיטי זהב וכסף הכל חלפתי על הלחם והמזון, ולא נשאר בידי מאומה מה למכור... וחלילה לנו לגוע מרעב, כי יש לי שתי בנות שהלבינו שערותם, הבכירה חולה... והשניה מחמתה נשארה לישב להיות עקרת הבית, לזאת שלשה נפשות אנו לרחם עלינו שלא לבא לנו לידי רעב... זכות אבי זקיני, אבי אמי, ר' יוסף ב"ר מנחם חאזאנאוו(?) מחסלאויץ [חסלביץ'] יגן עלי שנקבר בא"י... ישראל משה בלא"א יעקב ארי' הלוי שו"ב דמהלין איטקין" [ראו מכתב האדמו"ר הריי"ץ מליובאוויטש אליו – באגה"ק הריי"ץ, חלק יד, אגרת ה'קלג].

• מכתב מאת רבי "יעקב גרשון הכהן אקושסקי מו"ץ ביעקאטערינאסלאוו". יקטרינוסלב, תרצ"ה [1935].

רבי יעקב גרשון הכהן אקושסקי מרבני יקטרינוסלב ומגיד מישרים בבית הכנסת הקאזאצ'י. בשנת תרע"ג מונה על מקומו של הגאון רבי לוי יצחק שניאורסון (אביו של הרבי מליובאוויטש) אשר עבר לכהן בחלק אחר של העיר.

• מכתב רבי מרדכי בן אמ"ת קראל אב"ד נאוואוקראינקא (נובואוקראינקה). ט"ו שבט תרצ"ד [1934]. בתוך הדברים הוא מזכיר את ידידו ומכרו "זקן האדמו"רים ר' וועלוועלע" שעולה כעת לירושלים [כנראה האדמו"ר רבי זאב טברסקי מרחמסטריווקא, שעלה לירושלים בשנת תרצ"ה].

• מכתב רבי שלמה אברהם ב"ר ישראל אווערבוך מורה צדק בפראנפיל, ומלפנים אב"ד קאזמין. פראנפיל (כיום: קוסוהירקה, מחוז חמלינצקי), [אייר] תרצ"ד [1934].

רבי שלמה אברהם אברבוך (נולד תר"ל, אהלי שם, עמ' 162). בשנת תר"ס בערך נתמנה לרבנות בקאזמין (פודוליה), על מקום זקנו אבי-אמו, שכיהן מ"ג שנה כמו"צ בעיר. בתקופת מלחמת העולם הראשונה נאלץ לברוח מעירו, ונתמנה לרב בפראנפיל.

• מכתב רבי מיכל רוכמאן, מורה הוראה בברדיטשוב. ברדיטשוב, [אב] תרצ"ה [1935]. בתוך הדברים הוא מזכיר את אביו רבי משה יוסף רוכמאן [אוצר הרבנים, 8630], שכיהן כמורה הוראה במשך שלושים שנה בברדיטשוב, לצד הגאון רבי דוד אורטנברג בעל "תהלה לדוד" והגה"ק רבי יוזפא סג"ל אפרתי.

• מכתב רבי אברהם ברייטמאן אב"ד קמיניץ פודולסק, מחסידי טשורטקוב וראש ישיבת "תפארת ישראל" בעירו. [אב] תרצ"ד [1934].

• מכתב רבי פנחס בלכמאן רב ומורה הוראה בטולטשין, "נכד הרב הגאון מקאסינטין ישן זלה"ה הנקרא בפי כל מו"ה אלטר קאסטאנטינער". טולטשין, ז' אב תרצ"ד [1934].

• מכתב רבי אברהם במוהר"ם קראוויצקי אב"ד קאליס (כנראה קאלוש שבאוקראינה). [אלול] תרצ"ד [1934].

• מכתב רבי יצחק מאיר ב"ר ליב גלאזר רב בעיר קופיל שבאוקראינה. [חשון תרצ"ד 1933].

– מצורף: מכתב המלצה מאת בן עירו ר' מרדכי שוחט מחדרה.

• מכתב רבי חיים מענדיל חפץ אב"ד סבסטופול ומלפנים מגיד מישרים בעיר קייב. סבסטפול (חצי האי קרים) [ערב ראש חודש אדר תרצ"ד 1934].

רבי חיים מנחם מנדל חפץ, בן הגאון רבי אריה זאב חפץ אב"ד וורחדניפרטובסק שבפלך יקטרינוסלב, בעל "הלכתא בטעמא", "מדרש אבות", ועוד.

• מכתב ארוך (2 דפים) מאת רבי ישראל יאקאבסאן, רב בבאחמוט (ארטיומובסק), ומלפנים רב בסבסטופול שבחצי האי קרים. באחמוט (מזרח אוקראינה), חשון תרצ"ד [1934]. בהערה בשולי המכתב, הוא מסביר את התיקון שבכתב יד בחותמת המופיעה בראש הדף, והשימוש בחותמת ישנה מתקופת רבנותו בסבסטופול: "אני חותם מכתבי בחותמי הסעוואסטאפאלי, מאשר בשנים הללו אין לנו הרשות לעשות חותמות".

• מכתב רבי ישראל ב"ר אברהם מגיד אב"ד קריזשאפאל (פלך ויניצה), ט"ו אלול [תרצ"ד 1934].

• מכתב רבי משה חיים דינין, "נכד הבעש"ט ושאר קדושי עליון", דיין ומורה הוראה בעיר פיקוב (פלך ויניצה), ה' שבט תרצ"ד [1934].

• מכתב רבי משה ב"ר יוסף שלמה "הרב דפה אלאנאב". אולאנוב, (פלך ויניצה), [כסלו] תרצ"ד [1933].

• מכתב (באותיות מרובעות, חתום?) – זעקה וקריאה לפעולה, עם תיאורים מצמררים של גירוש למחנות עבודה, מחלות ורעב, מוות המוני של יהודים תלמידי חכמים ובני תורה. בגב הדף, חותמת קבלה משנת תרצ"ג [כפי הנראה מכתב זה נשלח ע"י יהודי מקהילות ארצות הקווקז].

20 מכתבים. גודל ומצב משתנה. בחלק מהמכתבים חותמות על קבלת המכתבים במשרד הרבנות בירושלים, עם מילוי בכתב יד של תאריך קבלת המכתב, ורישומים בעיפרון אדום של תוכן הבקשה בקצרה.

ברוב המכתבים מופיעות חותמות הרבנים (בדרך כלל בראש הדף, כדוגמת נייר מכתבים רשמי). חלקן חותמות ישנות עם תיקונים בכתב יד, וחלקן עשויות באופן פרימיטיבי בגילוף עץ [כפי הנראה, הנפקת חותמות וניירות מכתבים רשמיים באותן השנים נזקקה לאישור הרשויות הסובייטיות, מה שמנע מהרבנים להפיק חותמות וניירות מכתבים רשמיים (וראה לעיל במכתבו של רבי ישראל יעקובסון מבאחמוט, הכותב: כי "בשנים הללו אין לנו הרשות לעשות חותמות")].