מכתב מהגרי"ז סולובייצ'יק הרב מבריסק – ארץ ישראל, תש"י בקירוב

מכתב מהגרי"ז סולובייצ'יק הרב מבריסק – ארץ ישראל, תש"י בקירוב

מכתב (כשבע שורות) בכתב-ידו וחתימתו של הרב מבריסק הגאון רבי יצחק זאב סולובייצ'יק – על גבי מכתב שנשלח ללונדון, אל ידידו הגאון רבי יחזקאל אברמסקי. [ארץ ישראל, קיץ תש"י-סתיו תשי"א בקירוב, 1950].

נכתב על גבי דף 2 ממכתב בחתימת רבי אברהם יצחק ווינקלשטיין מהעיר חיפה, מנהל מוסד "אחיעזר" – למתן חינוך תורני לילדי הפליטים במחנות העולים. במכתבו מזכיר הרב ויינקלשטיין, כי הרב סורוצקין הציג אותו לפני הרב "בזמן ביקורו בארצנו הקדושה לפני כשנה וחצי" [ביקורו הראשון של הרב אברמסקי בארץ ישראל, נערך בחודש ניסן תש"ט, ומכאן שהמכתב נכתב בשלהי שנת תש"י, או בראשית שנת תשי"א].
בשולי המכתב הוסיף הרב מבריסק כשבע שורות בכתב ידו, עם המלצה חמה על פעולותיהם החשובות של אנשי "אחיעזר" בחיפה, להציל נפשות ילדי העולים מנזק רוחני:
"הנני בא בברכה להדר"ג הרמה שליט"א. אם כי מצאתי למותר לבוא בדברי אלה להדר"ג, כי הענין בכללו הלא גלוי וידוע לפניו כל מלא הצורך, אבל לא רציתי להרפות במניעת כתיבתי את ידי העמלים בזה לש"ש [לשם שמים], ואוכל להוסיף בזה רק כי אמנם כל מעשיהם של הועד 'אחיעזר' שבחיפה רצויים מאד וקולעים למטרתם להציל נפשות רבות, ועוסקים בזה במס"נ [במסירות נפש] גמורה, והם לנס בארצנו במעשיהם המרובים בענין זה, וכמדומני שדי בזה להדר"ג הרמה שליט"א...".
בסיום המכתב חותם הגרי"ז מבריסק בדברי ברכה: "ואסיים בברכת כל טוב, הנני ידידו מוקירו ומכבדו ודושו"ט תמיד מלו"נ [ודורש שלומו וטובתו תמיד מלב ונפש], יצחק זאב באאמו"ר הגאון החסיד רשכבה"ג מרן חיים הלוי זצוקללה"ה סאלאווייציק".

הגאון רבי יצחק זאב הלוי סולובייצ'יק אב"ד בריסק (תרמ"ז-תש"ך), בנו של רבינו חיים הלוי (הגר"ח) מבריסק, ונכדו של ה"בית הלוי". עוד בחיי אביו, בגיל צעיר, נחשב לאחד מגדולי הדור המפורסמים. בשנת תרע"ט (בהיותו כבן 32) מונה למלא מקום אבותיו ברבנות העיר בריסק, ובסמכותו התורנית ניהל את ענייני היהדות בעירו ובכל האזור. בימי השואה ניצל עם חלק מילדיו שנמלטו עמו מבריסק לווילנא, ומשם עלו לירושלים בשנת תש"א. סמכותו העצומה הוכרה בכל העולם התורני בארץ ובחו"ל. ספריו: "חידושי מרן רי"ז הלוי", על הרמב"ם ועל התורה. כתבי שמועות חידושיו יצאו לאור בספרי "חידושי הגרי"ז". עד היום מהוה תורתו אבן-יסוד בלימוד המעמיק בישיבות, וביסודות ה"השקפה" וההנהגה של חלקים גדולים מהיהדות החרדית בדורנו. התפרסם לדורות ביראת שמים העצומה שבערה בלבו ובקנאותו לאמת הצרופה.

מקבל המכתב, הגאון רבי יחזקאל אברמסקי (תרמ"ו-תשל"ו), תלמידו המובהק של רבי חיים מבריסק וידיד נפש של בנו הגרי"ז. תקופה קצרה לאחר נישואיו נסע לעיר בריסק לקבל תורה מפי הגר"ח בשנת תר"ע בערך (עפ"י עצת חותנו הגרי"י ירושלימסקי, שהיה תלמיד הגר"ח מתקופת וולוז'ין) והסתופף במחיצתו כארבעה חדשים, ומני אז היה דבוק בתורתו ובדרכיו כל הימים. בתקופת כהונתו כרב בסמילוביץ היה נוסע לפרקי זמן ארוכים אל רבו הגר"ח ששהה אז במינסק, וזכה לברר עמו סוגיות שונות. רבי יחזקאל היה רגיל לומר על דרכו בלימוד של רבו הגר"ח: "רבי חיים ניגש מיד אל הלב של הסוגיא". רבי חיים העריך מאד את חכמתו ותבונתו של תלמידו, ואף פעם כתב לו באיגרת: "והלא אנו ידידים ואוהבים זה את זה" (מלך ביפיו, עמ' 95). באותן תקופות נתקשר הרב אברמסקי בידידות עמוקה עם בן-רבו הגאון רבי יצחק זאב (ר' וועלוול'ה), ועמד עמו כבמשך כחמישים שנה בקשרי ידידות ובמכתבים רבים. בספר "חידושי מרן רי"ז הלוי" נדפסו קטעים מהדיונים וההתכתבויות שלהם בדברי תורה. בתקופת מגוריהם בירושלים (לאחר עליית הרב אברמסקי בשנת תשי"א לארץ ישראל) הם היו נפגשים לעתים קרובות כשהם עוסקים יחד בדברי תורה ובסוגיות ציבוריות.

[1] דף. נייר מכתבים רשמי. 28 ס"מ. מצב בינוני-טוב. כתמים וסימני קיפול. קרעים חסרים בשולי הדף (ללא פגיעה בטקסט).