מכתב רבי אריה לוין – המלחמה על "בריכת השחיה" בירושלים – תמוז תשי"ח

מכתב רבי אריה לוין – המלחמה על "בריכת השחיה" בירושלים – תמוז תשי"ח

מכתב ארוך (2 עמודים) בכתב ידו וחתימתו של "הצדיק הירושלמי" רבי אריה לוין. ירושלים, תמוז תשי"ח [1958].

נשלח אל הגאון רבי יחזקאל אברמסקי גאב"ד לונדון, מראשי "מועצת גדולי התורה" בארץ ישראל. המכתב נכתב בעיצומה של המלחמה נגד בניית "בריכת שחיה" בעיר הקודש, וההפגנות של היהדות החרדית בארץ ובעולם, שהפגינו אז נגד חילולה של ירושלים, בשחייה מעורבת של בנים ובנות.

לפי העולה מהמכתב, נשלח רבי אריה ע"י אחד מגדולי הרבנים לעשות איזו פשרה עם יוזמי הבריכה, והרב אברמסקי גער בו, על עשיית מעשה על דעת עצמו, מבלי לשאול את דעת "מועצת גדולי התורה" בעניין.

רבי אריה מתנצל וכותב: "הנני נוטל הורמנא ורשותא לפנות למעכ"ג שי' להסיר תלונתו מעלי, אשר מסרו לו איך הרהבתי עוז לפשר בענין בריכת השחי' להסתפק במחיצה המבדלת, טרם שאלתי את מועצת גדולי התורה שי'[חיו]". רבי אריה כותב על עצמו בענוותנותו: "ידוע לכ"ג כי איש עמך הנני, במקום גדולים לא עמדתי", ומסביר כי הגאון רבי יחזקאל סרנא שלח אליו בקשה "להשתדל להשפיע על חברי תנועת החרות בעירית ירושלים, שהרשיון של הבריכה לא תנתן רק בתנאי מחיצה נפרדת כראוי, ועלי לחכות בדירתי שיבואו איזה אנשים אלי להסביר לי מה לדרוש מהם". רבי אריה כותב שלא היה מודע לפרטי הענין: "לא אכחד מכ"ג כי כל הענין של הבריכה הי'[ה] זר לי, כי בכלל אני מונע א"ע [את עצמי] לקרות מחאות על הקירות, מטעם 'אין מפטירין בהודע את ירושלים', אפילו דברים 'הנאמרים באמת וצדק'...". רבי אריה ממשיך ומספר על השתלשלות הדברים, כאשר בקשו ממנו לערוך מכתב למרכז המפלגה ("התנועה המרכזית"), "ערכתי מכתב רטוב בדמעות, והבטיחו לי להשתדל בכל יכולתם... אח"כ קבלתי תשובה מהתנועה... וז"ל: 'מוסדות תנועתינו כפי שידוע לכם מתיחסים בחיוב לערכי קדשינו, להגביר את האמונה בקרב העם, דננו בכובד ראש בבקשתו לדאוג לסידורי רחצה של צניעות, והיא אמנם מוכנה לפעול בענין זה בכיוון זה, אמנם כאשר הוכחנו אשר כל הענין של הבריכה ע"י כתות דתיות מתבדלות למטרת פוליטית גם אנטי ממלכתיות שאין תנועתינו יכולה להזדהות אתם, בכן החלטנו שלא להתערב בענין זה כלל לא בדיון ולא בהצבעה', וכך נשאר הדבר מבלי לדרוש ממני עוד שם דבר".

רבי אריה ממשיך לדווח על התנהלות המשא ומתן, לאחר השתתפותו בהפגנה הגדולה נגד בריכת השחיה: "ואחרי ההפגנה הענקית, אשר השתתפתי ג"א [גם אני] בתוך הקהל מבלי להיות חלילה פורש מן הציבור, למחר פגשתי שנים מעסקנים היותר גדולים בזה, ואמרו כי הם פונים אלי שאני אשתדל לפני מר מנחם בגין הי"ו שהוא ישפיע על הבע"ד הנ"ל. ערכתי מכתב למר בגין ושלחתי ע"י איש עתי, וזה תשובתו אשר קיבלתי...". רבי אריה מסיים את כל הדיווח, וכותב: "ואני תפלה לנורא עלילה אלקי מרום יעקב סלה, לתת בלב ראשי עם סגולה להתאחד כאחד כגפן שתולה עדי תבנה עיר על תלה וארמון על משפטו ישב כבתחילה", והוא מסיים: "אמנם חלילה לי לעשות איזה דבר קטן ע"ד עצמי מנעורי עד היום. בכל רגשי כבוד היותר כבודים, המצפה לרחמי שמים לישועת ה' כהרף עין, ארי-ה לוין".

"הצדיק הירושלמי" רבי אריה ליב לוין (תרמ"ה-תשכ"ט), גדול בתורה ובמעשים טובים. כיהן בתפקיד מנהל רוחני ומפקח ב"תלמוד תורה עץ חיים". תלמיד ישיבות ליטא (הלוסק, סלוצק, וולוז'ין, וישיבת "תורת חיים" בירושלים) ותלמיד חביב ומקורב לגדולי דורו: רבי רפאל שפירא מוולוז'ין, רבי חיים ברלין, רבי שלמה אלישוב בעל ה"לשם", רבי ברוך בער ליבוביץ, רבי אברהם יצחק הכהן קוק, גיסו רבי צבי פסח פראנק, והרב מבריסק רבי יצחק זאב סולובייצ'יק. עלה לירושלים בבחרותו ונשא את נכדת הראב"ד רבי חיים יעקב שפירא. נודע במסירותו למעשי חסד. איש אהוב וידיד לכל, המשתתף בכל לבו ונפשו בשמחותיהם ובצרותיהם של ישראל. בתקופת המנדט הבריטי נהג לבקר בקביעות את האסירים בבתי הכלא הבריטיים, על מנת לעודד את רוחם, ונודע כ"רב האסירים". דמות נערצת על כל שכבות הציבור בארץ ישראל: חרדים, דתיים ומסורתיים, בהם רבים מאנשי חרות (אנשי הלח"י והאצ"ל) שעמדו עמו בקשר עוד מימי המחתרות שלפני קום המדינה. כל אחד ואחד מצא אצלו אוזן קשבת ואהבת ישראל אמיתית.

[1] דף. 20 ס"מ. כתוב משני צידיו. מצב טוב. סימני קיפול וקמטים.