"בהר הקודש ירושלים" – ירושלים, תרל"ד-תרל"ח בקירוב – מכתב מודפס מאת רבי אברהם אליהו בן נון – לא ידוע ביבליוגרפית

"בהר הקודש ירושלים" – ירושלים, תרל"ד-תרל"ח בקירוב – מכתב מודפס מאת רבי אברהם אליהו בן נון – לא ידוע ביבליוגרפית

"ב"ה, בהר הקודש ירושלם תובב"א" – מכתב מודפס מאת רבי "אברהם אליהו הי"ו בן להצדיק סי' יעקב בן נון ז"ל, הנולד ודר בירושלם ת"ו". ירושלים, דפוס יצחק (גשצינני) ושותפו, [אחרי תרל"ד]. בראש הדף איור "כותל המערבי".

מילוי מכתב בכתב-ידו וחותמתו, אל הגביר משה שלם, איזמיר, אדר ראשון תרל"ח [1878].

רבי אברהם אליהו בן נון מספר במכתב זה, על הדוחק הכלכלי ועניותו הרבה, לאחר פטירת אביו הגדול: "הגביר אבא מארי זצ"ל גדלני בין ברכי החכמים... ולמדתי תורה, וכל ימיו של אותו צדיק מפתו הייתי אוכל... וכי הוסר המצנפת והורם העטרה ונתבקש בישיבה של מעלה מרן אבא ז"ל, הגוים אילי הארץ אכלו קרנא ופירי ונשארתי ריקם ריקם לגזירה... ואפי' בית המדרש מלא וגדוש מספרים יקרים, בעו"ר מכרתי אותם בדבר מועט, כדי להחיות רוחי ונפשות בני ביתי... עוללים שואלים לחם... ואין בידי להושיען...".

הגאון רבי אברהם אליהו בן נון מחכמי ירושלים. אחיו של רבי יוסף בן נון בעל "יאיר מבין" (ירושלים, תרס"ב). נפטר בדמי ימיו בשנת תרמ"ז, והותיר אחריו כתבי-יד והגהות למדניות על ספרים רבים. על מצבתו בירושלים נכתב: "...במבחר ימיו עלה בסערה, מתהלך בתומו השקדן בתורה, שייף עייל שייף נפיק החכם אברהם אליהו בן נון נלב"ע ביום כ' שבט ה'תרמ"ז" (חלקת מחוקק, שורה ד, סי' לט).

[1] דף. 27.5 ס"מ. כתמים. בלאי וקרעים בקפלי הדף ובשולי הדף (כמעט ללא פגיעה בטקסט).

דף נדיר ולא-ידוע ביבליוגרפית. אינו מופיע בש' הלוי, וברשומות הספרייה הלאומית.

המדפיס יצחק גאשצינני מווארשא, ייסד את בית דפוסו בירושלים בשנת תרל"ב בשותפות עם קרובי משפחה. במרוצת הזמן התחלפו שותפיו של גשצינני ובאמצע שנת תרל"ד הקים שותפות עם המדפיס מיכל הכהן. משנת תרל"ו עד שנת תרמ"ג היה שותפו של המדפיס אג"ן (ראה ש' הלוי, עמ' לו). הדף שלפנינו נדפס לאחר שנת תרל"ד, בה רבי אברהם אליהו בן נון פשט את הרגל לנושיו הנכריים, ששללו ממנו את כל ירושת אביו הגביר רבי יעקב בן נון [ראה: י' יואל, "רשימת כתבי היד העבריים – הנמצאים בבית הספרים הלאומי והאוניברסטאי בירושלם", ירושלים, תרצ"ד, עמ' 51, רשומה 507, קובץ תעודות בכתב-יד, משנת תרל"ד ואילך לר' אברהם אליהו בן נון שירד מנכסיו – מאת רבני ארץ-ישראל, רבני קהילות המזרח ורבני תוניס], ולאחר יצירת השותפות "דפוס של יצחק ושותפו" באמצע שנת תרל"ד.