שני דפים בכתיבת יד קדשו של רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) – מרוקו, המאה ה-18 – פיוטים לפורים, רובם לא ידועים

שני דפים בכתיבת יד קדשו של רבי יעקב אבן צור (היעב"ץ) – מרוקו, המאה ה-18 – פיוטים לפורים, רובם לא ידועים

שני דפים בכתיבת יד קדשו של רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ, אב"ד פאס – פיוטים לפורים. [מרוקו, מחצית ראשונה של המאה ה-18 בקירוב].

שני דפים בכתיבתו האופיינית של היעב"ץ (לפי הכתיבה נראה כי הדף הראשון לפחות הוא מתקופה מוקדמת בחייו). בדפים אלה העתיק היעב"ץ מספר פיוטים, לחג הפורים ולשבת "מי כמוכה" (שבת זכור, שלפני פורים). בראש הפיוטים נכתב לרוב שם המחבר והלחן ("נועם") שבו שרים את הפיוט.

רוב הפיוטים בדף שלפנינו אינם ידועים. מלבד זאת, נדיר למצוא העתקת פיוטים בכתיבת-ידו של היעב"ץ.

הפיוטים בדף הראשון: "מי כמכה" לפורים, המתחיל: "כל עצמותי תאמרנה... אומר לה' מחסי"; פיוט "למקרא מגילה, סי' אברהם, לנועם קומו ברנה עדת אמוני", המתחיל: "לך יאתה נורא עלילה, ברוך אתה על מקרא מגילה"; "אחר למקרא מגלה, סי' מאיר, לנו'[עם] כל עצמותי", המתחיל: "ידידים ברנה וגילה, ברכו על מקרא מגלה"; פיוט "לאחר מקרא מגלה", המתחיל "ידידים ברנה וגילה, ברכו אחר מקרא מגלה"; "אחר קודם מקרא מגילה, אברהם בן עזרא סי'", המתחיל: "קומה א-להים עזרתה לי וענה בצרתה" (דוידזון ק177) [לבית שמתחיל באות ז' הוא מעתיק שתי נוסחאות שונות, סוף הפיוט נכתב בדף אחר, שאינו לפנינו].

הפיוטים בדף השני: סוף פיוט שחתום בו "...הלוי בן ר' יעקב לוי"; פיוט "כל עצמותי... אודך אדוני קדושי" (חתום בו: "אני יוסף הלוי". נדפס עם התחלה שונה: "כל עצמותי... אשירה נא חסדי א-ל" – דוידזון א8040); פיוט לליל פורים המתחיל: "לעד לא תבושו ישראל עמי"; פיוט "לשבת מי כמוך, לחן יא רבי מולאי ונגנמו[?]", המתחיל: "מרום וקדוש א-ל חי נעלם" (חתום בו: "מימון"); תחילת פיוט "לאחר קריאת המגילה", המתחיל: "דנת[?]... הא-ל משגב בעדנו".

הגאון הקדוש רבי יעקב אבן צור – היעב"ץ (תל"ג-תקי"ג), מדמויות ההוד של יהדות מרוקו לדורותיה. מגאוני ההלכה בדורו (דורו של ה"אור החיים" הקדוש ורבותיו), משורר ופייטן, מקובל ובקי גם בקבלה מעשית. בהיותו בן עשרים מונה לסופר בית הדין בבית דינם של רבי וידאל הצרפתי, רבי מנחם סירירו ורבי יהודה בן עטר בעירו פאס. אז חיבר את החיבור "עט סופר" – בדיני ומנהגי כתיבת שטרות. עם פטירת רבי וידאל הצרפתי, התמנה רבי יהודה בן עטר לראב"ד והיעב"ץ התמנה לדיין בבית הדין לצדו. היעב"ץ (יחד עם רבי יהודה בן עטר ועוד מחכמי דורו) היה מן המסכימים על הספר "חפץ ה'" לרבי חיים בן עטר בעל "אור החיים" (נדפס באמשטרדם, תצ"ב). לאחר פטירת רבי יהודה בן עטר נתמנה על מקומו לראב"ד פאס והפך לסמכות העליונה במרוקו, כשמכל ערי המערב פונים אליו בשאלות הלכתיות. היעב"ץ נאלץ לעזוב מספר פעמים את עירו פאס. בין השנים תע"ט-תפ"ח שהה במכנאס, ובזמן הרעב של שנת תצ"ח נדד לטיטואן. גם בערים אלו זכה לכבוד גדול, ישב לדון בראש רבני המקום ואף חתם ראשון על פסקי הדין.

בשנותיו האחרונות סמך חמשה מתלמידיו לשמש לצדו בהנהגה. חכמים אלה נקראו "בית דין של חמש", והם שימשו כמנהיגי הציבור בזקנותו ולאחר פטירתו. הוא כתב תשובות רבות בהלכה וחיבורים רבים. חלק מתשובותיו נדפסו בשני חלקי ספרו "משפט וצדקה ביעקב" (נדפסו בנא-אמון, מצרים, בשנת תרנ"ד ובשנת תרס"ג), חלקן נדפסו בספרי בני דורו וחלקן נותרו בכתבי-יד ומחכים לגואל. היעב"ץ נודע בכחו כמשורר ומליץ ואף חיבר ספרים בחכמה זו, ביניהם נודע ספרו "עת לכל חפץ" (נא-אמון, תרנ"ג), ובו כארבע מאות פיוטים ושירים מפרי עטו. החיד"א כותב עליו ועל חיבוריו בספרו "שם הגדולים" ומתייחס גם למנהגו לעטר את ספריו בהגהות רבות: "...וחיבר חבורים הרבה, ומלבד רוב ספרים שחיבר, כל הספרים שהיו לו מלאים על כל גדותיו מכתיבתו בגליונות. והיה לו יד בקבלה מעשית" (מערכת גדולים י, רנו); "עט סופר – כתב-יד, חיבר הרב מ' יעקב ן' צור ז"ל בתקון סדרי שטרות, וחיבר חבורים הרבה כמ"ש בח"א... והרבה לכתוב בכל גליוני ספריו, והיה בקי בכל מנהגי הרבנים מספרד הבאים מהגרוש ולא הניח דבר גדול ודבר קטן הכל בכתב..." (מערכת ספרים ע, לא).

[2] דף (3 עמודים כתובים ומספר שורות בעמוד הרביעי). 21 ס"מ. מצב בינוני. כתמים, בהם כתמי רטיבות. סימני עש עם פגיעה בטקסט. בלאי, קרעים וקרעים חסרים, בעיקר בשוליים.