מכתב עם ארבע חתימות של רבי ראובן הלוי אב"ד דננבורג (דווינסק) בעל "ראש לראובני" - תשרי, תר"מ

מכתב עם ארבע חתימות של רבי ראובן הלוי אב"ד דננבורג (דווינסק) בעל "ראש לראובני" - תשרי, תר"מ
מכתב בכתב-ידו וחתימתו של רבי "אריה ליב בהגאון מ' ראובן הלוי נ"י לעווין". דננבורג (דווינסק, כיום: דַאוּגַּבְפִּילְס Daugavpils, לטביה). תשרי, תר"מ [1879]. בדף השני של המכתב: תשע שורות בכתב-ידו של אביו הגאון רבי ראובן הלוי, וארבע חתימות ידו של אביו הרב: "ראובן הלוי החונה פ"ק דענאבארג"; "ראובן הנ"ל"; "ראובן הנ"ל"; "ראובן הנ"ל". במכתב שנשלח לידידו רבי יעקב רבינוביץ מראזינאי (בנו של הגאון רבי מרדכי גימפל יפה), מתאר רבי אריה ליב את התאקלמותם בעיר דננבורג (דווינסק) בה החל אביו לכהן כרב. בתוך הדברים הוא כותב כי הוא מקוה לשמוע בשורות טובות מידידו "...כן יבשר לנו אך בשורות טובות עם מז"ט בקרוב, יען כאשר שמעתי קרוב הדבר וממהר האלוקים לעשותו... ומעמקי לבבי אברכהו בשנה טובה בגמר חתימה טובה ומאושרת בכל מילי דמיטב...". מעבר לדף כותב רבי ראובן הלוי: "גם אנכי פורס בשל'[ום] ידידי האברך החריף ושנון מתמיד בלימודו כמר יעקב ני"ו מראזנאי. העליון יתן לו חתימה טובה בכלל... נשמע באזני... את דבריי שדברתי בעבורו, ושמעתי שנגמר בדעתו לשדך עמו, ולדעתי שידוך הגון הוא, כי היא יחידה אצלו, ושמעתי כי היא מושלמת, העליון יעשה עמו כל טוב... ראובן הלוי החונה פ"ק דענאבארג". בשולי הדברים מוסיף רבי ראובן שלש פריסות-שלום לאנשים שונים, החתומות כל אחת בסיומה: "ראובן הנ"ל". הראשונה לכבוד הרב "הגאון דמחנם", השניה לכמה אנשים "בשל'[ום] הרב הגאון ר' רפאל ובשל'[ום] הרב החריף המשגיח כמ"ה שמעון נ"י", והשלישית היא לבחור קרוב-משפחתו: "ואם לומד שם נכד אחותי מאילייא, לפרוס גם בשלומו ולבקשו שילמד בהתמדה. ראובן הנ"ל". הגאון הגדול רבי ראובן הלוי לוין אב"ד דננבורג (תקע"ו-תרמ"ז). מגדולי גאוני ליטא. תלמיד מובהק של רבי אריה ליב שפירא אב"ד סמורגון וקובנא. כבר מגיל צעיר נחשב כ"גאון הדור", בהבנתו המעמיקה ובחידושים העצמאיים לעומקן של סוגיות הש"ס. כיהן ברבנות בערים שונות: אילייא, איווניץ, אמציסלאב, ועוד. בשנת תרל"ט נתמנה לרבה של הקהילה ה"אשכנזית" בדווינסק (שנקראה אז דינאבורג, דננבורג). כסתו היתה מונחת בין גאוני הדור, והיה נקרא תדיר לאספות גדולי התורה אצל רבי יצחק אלחנן, כשחוות דעתו בענינים העומדים על הפרק היתה נשמעת בכובד ראש אצל כל רבני ליטא. בשנת תרל"ט נתמנה רבי ראובן בשליחות גאוני ליטא, כאחד משלשת הרבנים היועצים לעניני דת והוראה, לועידת הרבנים בפטרבורג (יחד עם רבי ליפא ממיר ורבי אליהו אליעזר מווילנא). הודות לפעילותו זאת הכירו השלטונות בסמכותם המוחלטת של הרבנים ה"דתיים" בעניני גיטין וקידושין. ספרו "ראש לראובני" נדפס שנים רבות לאחר פטירתו ונמצאים בו אך מקצת מחידושיו הגאוניים, שהרעישו בשעתם את עולם הלמדנות בליטא. מקבל המכתב: הגאון רבי יעקב רבינוביץ יפה (נפטר תרע"ט), בנו של הגאון רבי מרדכי גימפל יפה אב"ד רוז'ינוי. בעת שהתגורר בלוצ'ין היה מורו ורבו של העילוי הצעיר הבחור אברהם יצחק קוק. היה גדול בתורה ודבריו היו נשמעים בענייני מינוי רבנים בסביבה, אך הוא עצמו לא שימש ברבנות. הראי"ה קוק היה אומר עליו "ר' יעקב הוא ממליך מלכים 'ולא' המלוכה, ממנה רבנים והוא בעצמו אינו רב" (משנת הרב, עמ' 11). [1] דף כפול (2 עמ' כתובים). 22.5 ס"מ. מצב בינוני-טוב. בלאי וקרעים. הדבקות נייר דבק.