כתב-יד, הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא - תק"פ בקירוב

כתב-יד, הקדמת רבי חיים מוולוז'ין לפירוש הגר"א על ספרא דצניעותא - תק"פ בקירוב
כתב-יד, העתקת הקדמתו הידועה של רבי חיים מוולוז'ין לספרו של הגר"א על ספרא דצניעותא. [ליטא, תק"פ בקירוב].
כתיבה נאה עם כותרות והדגשת מילים בכתב קליגרפי. העתקה זו נעשתה כנראה עוד בחיי המחבר רבינו חיים מוולוז'ין (תק"ט-תקפ"א), שכתב את ההקדמה בשנת תפ"ק [תק"פ 1820], לקראת ההדפסה של הספר "ספרא דצניעותא" (ווילנא, תק"פ-תקפ"א). רבי חיים נזכר כאן בכותרת בברכת החיים "נרו יאיר": "הקדמת הרב הגאון אמיתי מופת הדור... מו"ה חיים נ"י, אשר יצק מים ע"י אליהו רבינו הגדול והקדוש המחבר נ"ע".
הקדמתו של רבי חיים מוולוז'ין גדול תלמידי הגר"א, היא חיבור חשוב בפני עצמו לידיעת נפלאות תהלוכות דרכיו של רבו הגדול וגדולתו בתורה ובצדקתו הרבה. רבי חיים מוולוז'ין מאריך לספר על גדולתו בתורה של הגר"א בנגלה ובנסתר, ומפליא לספר ברוממות קדושתו, תוך כדי שהוא מעיד מכלי ראשון על דברים ששמע בעצמו מהגר"א, או ראה בעיניו. הגר"ח מביא כאן בדבריו עדויות ששמע מפי הגר"א בעצמו על גילוי אליהו, ועל כך שרשב"י והאריז"ל התגלו לו בעת שלמד בדברי הזוהר. הגר"א אף סיפר לו על התגלות "מגידים" מן השמים שחפצו ללמוד עמו קבלה, אך הגר"א סירב להם, עקב רצונו לעמול בעצמו על הבנת דברי הזוהר והאר"י.
הקדמה זו עוררה רעש גדול בשעתו. תיאוריו של הגר"ח על מעלותיו הנשגבות של רבו והגילויים שזכה להם, היו נשמעים כמוגזמים. אולם הגר"ח בעצמו כותב כאן: "...כל נפלאות מעשיו וגילוייו הגדולים לא נפלאו אצלי, כי בא בשכרו - זו תורה וזו שכרה, משמיא זכו ליה בחלקו מכל עמלו". המקובל רבי יצחק אייזיק חבר בחיבורו "מגן וצינה" (פרק יז) כותב על נאמנות העדויות של הגר"ח בהקדמה זו: "...הגאון מוהר"ח אשר מלבד עוצם גדלו וחסידותו המפורסם בקצות תבל... שהיה חכם גדול מיושב בדיעות ושונא הגיזום וההפלגה...".
עיקר מטרתו של הגר"ח בפרסום הקדמה זו היתה לפרסם את דעת הגר"א ושיטתו בחשיבות לימוד הזוהר ודברי האריז"ל. בתחילת ההקדמה הוא כותב על הבטחת הקב"ה לישראל שלא תשכח מהם התורה, ועל התקיימות ההבטחה בהגעת הגר"א לעולם: "שלח לנו עיר וקדיש משמיא. איש אשר רוח אלוקים בו, רבינו הגאון הגדול אור העולם, אשר קדושת תורתו וצדקתו הכריזו עליו מן סוף העולם ועד סופו, מרנא ורבנא מוהרר"א חסידא וקדישא מווילנא נ"ע". בסיום הדברים הוא כותב, כי כל גופו נרתע מפחד ומורא רבו "בהעלותי על לבי קדושת אור תורתו, חסידותו, טהרתו וענוותו".
[5] דף (9 עמ' כתובים). כ-24.5 ס"מ. נייר איכותי. מצב טוב. כתמים. בלאי. פגם קטן בשולי דף [3]. כריכה חדשה.